Meet & Greet

היום היינו ביום הכרות בבי”ס. Meet and Greet קוראים לזה.
פגשנו את המורות של אמיר ושירה. רשימת המורים, אגב, מתפרסמת 5 דקות בדיוק לפני תחילת יום ההכרות (תולים את הרשימות ב 9:55, היום מתחיל ב 10:00). מי התלונן על זה שבאמצע אוגוסט הוא לא יודע מי המורה שלו ?…

המורה של שירה, Ms. Porter צעירה בלונדינית ונחמדה. נראית קצת כמו ברבי, עם חיוך לבן שיניים כמו פרסומת של קולגייט. היא הייתה מקסימה ואדיבה והסבירה לשירה ולנו קצת על הכיתה (יש עוד תלמידים חדשים, אבל לא בטוח שישראלים). שירה מצאה את המקום שלה ואת שלל התאים שלה (תא לחפצים האישיים, תא לעבודות מוגשות, תא לעבודות מחזרות, מתלה למעיל…). הכיתה עצמה חמה ונעימה ומאוד צבעונית. רציתי לצלם, אבל שירה התפדחה.. אולי ביום הראשון ללימודים :)

המורה של אמיר, Mrs Hein, מבוגרת יותר, ופחות סטנדרטית. הילדים ואני החלטנו שהיא מזכירה את גב’ פריזל מ”אוטובוס הקסמים”. בכניסה לכיתה היא חילקה לילדים חידון שאמור לעזור להם למצוא איזורים ולהתמצא בכיתה - איפה הספריה, איפה תאי החזרת העבודות וגם – “האם פגשת את המורה שלך ולחצת לה יד ? היא אוהבת דברים כאלו וגם שוקולד”… (-: החיה האהובה עליה, אגב, היא חרקים ויש תמונות ובובות של יצורים כאלו (עכבישים, תיקנים, נחשים) בכל הכיתה…

למדנו קצת על נהלים – מותר לצאת למסדרון רק עם hall pass, אותו מקבלים מהמורה אחרי שמסמנים לה שרוצים לצאת לשירותים (וזו הסיבה היחידה לצאת מהכיתה). אצל שירה ה hall pass הוא לוחית עם ציור של בת (לבנות) או בן (לבנים) ששמים על הצוואר. אצל אמיר ה hall pass  הוא.. מברשת לניקוי שירותים (מברשת עם סרט לבנות ובלי סרט לבנים…). חוצמיזה, למורה של אמיר יש פטנט אם רוצים לצאת, והיא עסוקה - למשל, אם מישהו רוצה לצאת לשירותים והיא עסוקה בקריאה עם קבוצת ילדים, אותו מישהו שם עציץ (באמת ! זו לא מטאפורה..) על השולחן במקום בו הוא יושב, ואז, כשהיא מחפשת אותו, ורואה את העציץ, היא מבינה שהוא יצא…

חוצמיזה, הילדים לא נכנסים לכיתה לפני המורה ולכל כיתה האיזור בו הם אמורים לחכות בתחילת היום ואחרי ההפסקות. ובימי גשם ? מביאים מטריה…

כנראה שזה רק על קצה המזלג ואנחנו וגם הילדים נלמד עוד הרבה מאוד נהלים ודברים חדשים בחודשים הקרובים… 

ומכיוון שלא צילמנו תמונות – הנה תמונות מיום אחר, אחד הימים החמים שהיו פה (והולכים ונעלמים). בילינו בגן שעשועים שיש בו גם מזרקות, והילדים ניצלו אותן היטב… :-)

 

ארבעה גלגלים

את קניית המכונית התחלנו עוד מהארץ, מסתבר.
כבר אז החלטנו שנקנה מיניוואן לנסיעות המשפחתיות, ורכב נוסף שישרת (את מושיק בעיקר) ביומיום.
כשהגענו לכאן התחלנו לחפש.
די מהר הבנו שהמיניוואן שאנחנו מחפשים הוא יפני, ומהר יותר נסגרנו על הדגמים – הונדה אודיסי או טויוטה סיינה.
ההונדה ירדה מהפרק די מהר. חיפשנו רכב שיש בו 3 מושבים בספסל האמצעי (כלומר רכב של 8 מקומות). מסתבר שהמושב האמצעי של ההונדה הוא קטן וצפוף ויכול לאכלס את רובין, אולי (הוא די השמין…), אבל לא את הבוסטר של גיא.
אז התחלנו לחפש. טויוטה סיינה, 8 מושבים, לא ישנה מידי, לא חדשה מידי, עם מספר מיילים סביר ובמחיר שהגדרנו.
לא מאוד פשוט…
מכיוון ששנינו לא סוחרים גדולים החלטנו לעבוד עם dealerships. גם הבנו שבמקומות האלו יש אחריות על הרכב מטעם היצרן וזה הרגיע אותנו במידת מה.
ה dealership הראשון שראינו היה בקירקלנד. שם פגשנו סוכן שחור וחביב שסיפר לנו שיש לו 6 ילדים והציע לנו טויוטה 2006 עם 40,000 מייל וכסאות עם ריפודי עור. ריפודי העור הרתיעו אותנו אז ויתרנו (בדיעבד – טעות…).
ה dealership הבא היה בבלוויו. שם פגשנו סוכן אמריקאי אדום ושמן ומלוקק שביום חם במיוחד ניסה למכור לנו טויוטה 2009 עם 41.000 מייל. כשרצינו לקחת את האוטו לנסיעת ניסיון הוא גילה שהמצבר שלו ריק. אחרי שהוא הלך את כ-ל מגרש החניה הע-נ-ק כדי להביא מצבר נייד, הוא גילה שאין דלק… הוא ניסה להסביר שבדרך כלל הם מתפקדים טוב יותר.. בסופו של דבר, האוטו נראה לא רע, אבל הסוכן המזיע והאחראי עליו (המלוקק עוד יותר ממנו) לא הורידו את המחיר של המכונית כמו שרצינו, אז ויתרנו שוב.
ה dealership הבא היה בסיאטל. גם שם פגשנו סוכן ממולח שאחרי שאמר שכל המכוניות שהם מחזיקים הם במצב מצויין ונקיות ולא עברו כלום הראה לנו רכב.. אחרי תאונה. אז הלכנו גם משם.
הבנו שלא פשוט למצוא טויוטה 8 מושבים במחיר שאנחנו רוצים ובמצב שאנחנו רוצים, וחזרנו לבלוויו עם זנב בין הרגליים…
הפעם חיכה לנו שם גאס (השם האמיתי – חסאן). סוכן לבנוני שמיד התידד איתנו (מנטאליות דומה ?… ). הוא סיפר לנו שבעצם הוא מנתח כירורג וכאן בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא לא יכל להוציא תעודת רופא, אז הוא מוכר מכוניות, והציע לנו את הטויוטה 2009 שכבר ראינו. אחרי נסיונות (עלובים) להוריד במחיר (כבר אמרנו שאנחנו לא סוחרים גדולים…) יצאנו עם הטויוטה במחיר מאוד דומה למחיר הראשוני, אבל עם חיישן רוורס ! (-:

 
     אנחנו ואוטו החדש שלנו יוצאים הביתה

וחוצמיזה – בשבוע שעבר מושיק עבר את מבחן התיאוריה, והיום עברתי גם אני (בפעם הראשונה ! שיפור ניכר לעומת התיאוריה שעשיתי לפני אי אילו שנים בישראל. אז עברתי בפעם השניה….). עכשיו נשאר רק הטסט…

סופשבוע שני

הזמן טס, והנה עבר עוד שבוע. הגענו לסופ”ש השני שלנו פה עם הבטחה (איום?) למזג אוויר סגרירי וגשום.
התארגנו בהתאם, וביום שבת יצאנו לביקור בגן החיות המקסים של סיאטל.
מתברר שגם פה החזאים טועים (לא מפתיע כשיכול להיות הפרש של יותר מעשר מעלות מיום ליום), ובסופו של דבר היה יום שימשי ונעים.
גן החיות של סיאטל באמת יפה, והוא מתחשב מאוד בחיות שגרות בו. אולי אפילו יותר משהו מתחשב מבמבקרים… מכיוון שכך, רוב החיות נמצאות בשטחים פתוחים ודי רחוקים ודי קשה לראות אותן (בייחוד אם הן בדיוק באמצע השנ”צ שלהן. אפשר להבין..). כנראה שבגלל זה יש בגן כל כך הרבה פסלים של חיות, כדי שהצלמים המאוכזבים יוכלו לצלם את הילדים בכל זאת עם חיה, או סוג של..

      

אבל כמה חיות בכל זאת הצלחנו לתפוס..

 
           טיגריס מרשים משתזף בשמש                   הסוריקטות (markeets) הגיעו לגן החיות!

 
פינגווין ששחה ממש קרוב אלינו              וגם… סנאי שהעדיף בהרבה את הקורנפלקס שנפל לנו על הגזר (האורגני..) שהצענו לו…

אייטם לבנים: בדרך חזרה עצרנו ב Fry’s. מוסד טכנולוגיה רציני. מדובר בסופר ענקי של אלקטרוניקה – החל מכלים ומוצרים לבית ועד כבלים וחלקיקי אלקטרוניקה זעירים… מושיק בא עם רשימה שרק הוא הבין (אנחנו סרקנו בינתיים את שדרת ה DVD המרשימה שלהם) והדבר הטוב שיצא מכל הסיפור הוא שעכשיו המחשב הישראלי שלנו היגר ואחרי שמושיק עשה לו ניתוח לב פתוח והשתיל בו ספק אמריקאי, הוא דובר אמריקאית ויש לנו עמדת מחשב נוספת (מסתבר שזה היה חסר פה כמו חמצן..).

 

למחרת (יום ראשון) התחזית הקודרת המשיכה בעקשנות. אז יצאנו למוזיאון המדע. זכרנו אותו לטובה עוד מהביקור הקודם, ושמחנו לגלות שהוא עדיין מרשים וכייפי. עשינו כרטיס חבר ובטח נגיע אליו עוד הרבה (גם כי הוא באמת מקסים, וגם כי מבטיחים לנו פה עוד הרבה סופ”שים גשומים…).

  
         טריצרטופס בתצוגת הדינוזאורים                                    תצוגת המים בחוץ

 
                  גיא מחזיק סרטן קטן                                               וגם שירה

 
           שעשועי מראות                   לאמיר יש שני ראשים ! (שני מוחות ?…)

התערוכה הזמנית הייתה בנושא קרקס. היו שם הליכה על חבל, וטרפז. הילדים שלנו העדיפו משום מה להכניס ראש ללוע האריה… (-:

   

ובדרך חזרה הביתה… קנינו אוטו !
אבל זה כבר שווה פוסט נפרד (-:

דברים חדשים ודברים ותיקים

אתמול הגיע סופסוף המשלוח האווירי. האמת היא שעד שהוא הגיע שאלנו את עצמנו איך זה שיצאנו עם 6 מזוודות מהארץ ואת כל הדברים שאנחנו צריכים אין לנו. עכשיו, כשהוא הגיע, אנחנו שואלים את עצמנו מה בדיוק עבר לנו בראש בזמן האריזה… הגיעו המון דברים שאנחנו לא צריכים, והמון דברים שאנחנו צריכים לא הגיעו.. טוב, רואים שזו הפעם הראשונה שלנו (-:

 
        5 מתוך 11 ארגזים שהגיעו באוויר

למרות זאת, הייתה התרגשות גדולה. הווי כן הגיע (אבל הכבלים שדרושים כדי לחבר אותו לטלוויזיה המקומית עדיין בדרך מאמאזון), והבקוגנים של אמיר ובגדי חורף, ונעליים (בדיוק בזמן. אתמול הטמפרטורות צנחו מ 31 שלשום ל 20 אתמול והיום הן כבר עומדות על 19…).

עוד אתמול נרשמנו לבית הספר. הכל הלך חלק יחסית (מסתבר שישראל מחסנת את הילדים שלה לא רע. אמיר ושירה לא היו צריכים לקבל אף חיסון. הילדים האסייתיים שהיו בתור לפנינו נשלחו לקבל איזה 5 חיסונים…), ובית הספר נראה ממש נחמד. אבל… הם לא הסכימו לרשום את שירה לכיתה ג’, והתעקשו לרשום אותה עם “ילדים בני גילה” בכיתה ב’. השנה נחתכת פה ב 1.9 כך שהיא די רחוקה בתאריך. ניסינו לשכנע אותם שמדובר בילדה בוגרת שכבר מכירה את החומר של כיתה ב’, אבל שום דבר לא עזר, כולל שיחה עם המנהלת, כולל בכי (של שירה) במזכירות… מה שכן, הם אמרו שאחרי חודש הם עושים חשיבה מחודשת ואם הם יימצאו לנכון, היא תועבר לכיתה ג’. שירה קיבלה את זה די קשה בהתחלה, אבל בהמשך גילתה בגרות ואמרה שאולי הם יעבירו אותה ואולי לא ואולי היא כבר בכלל לא תרצה כי יהיו לה חברות שהיא תכיר בכיתה ב’…

והיום הלכנו לעשות קניות לבית הספר. החנות שנבחרה הייתה טרגט (למרות שמשם המשכנו ל Fred Mayers וגילינו שזו חנות שווה בהרבה…). אחרי שעה וחצי (!!) יצאנו בשלל גדול שכלל ילקוטים  וקלמרים ועפרונות ודבק ואת כל מה שצריך.. פה לא משתמשים במחברות ובספרים ומקבלים הרבה דפי עבודה, כך שצריך בעיקר קלסרים והרמוניקות.

         המון קניות לבית הספר..

ומילה על קניות. אנחנו רוכשים פה המון. בעיקר בונים מחדש את תכולת המקרר והארונות והציוד. יש פה דברים מקסימים, אבל אנחנו משתדלים לא להקשר יותר מידי. בייחוד לא לציוד החשמלי (למרות שכבר עכשיו עצוב לי לדעת שיום יבוא ואני אצטרך להיפרד מהקומקום החשמלי החתיך שרכשנו).
חלק מהדברים אנחנו קונים בחנויות, אבל כבר התחלנו להתמכר לקנייה ברשת (הפלאפון שלי, למשל, שהגיע מ eBay).

    
                 הפלאפון החדש שלי                                               הקומקום החתיך

הצריכה והקניה פה היא ממש דת, ובעצם עוד לא למדנו את כל החוקים. כמעט לא השתמשנו בקופונים (קופון של 1$ לרכישת חטיפים לא ממש נחשב…) ועשינו כרטיסי חבר רק בחלק מהחנויות.
ובהזדמנות זו, שבירת כמה מיתוסים בנוגע לקניות (בעיקר של אוכל, זו המומחיות שלנו בינתיים..) והוצאות בארה”ב (לפחות כאן):
1. הכל פה זול יותר – זה לא ממש נכון. נכון, יש דברים שזולים בהרבה – צעצועים (בין 70% לחצי מחיר), בגדים (ג’ינסים לילדים ב 10$ בחנויות היותר יקרות…), מוצרי חשמל.. אבל ההוצאות בסופר די דומות לאלו שבארץ, וההוצאות השוטפות גם. אמנם הדלק זול יותר, אבל משלמים פה הרבה על מים ועל גז (חימום בחורף), ובשורה התחתונה, יחד עם זה שמטיילים ומוציאים על הרבה דברים שבארץ לא היינו מוציאים עליהם, המאזן נשאר די דומה.
2. אין פה ירקות ופירות – ממש לא נכון. הירקות והפירות פה מעולים. אולי קצת יותר יקרים, אבל לא בהרבה. יש פה המון ירקות ופירות אורגניים, ובגלל מזג האוויר אפשר למצוא תותים גם בקיץ (-:
3. יש פה הרבה פחות מעדני חלב מבארץ, והקוטג’ לא טעים – לא ממש נכון. יש פה המון מעדנים. יופלה ודנונה כובשים גם פה את המדפים לצד הרבה אחרים שאנחנו עדיין לא מכירים. יש שפע גדול. מה שכן, יוגורט פשוט קשה קצת למצוא (משום מה גם היוגורט הלבן שלהם חייב להיות בטעם וניל…), והקוטג’ באמת לא טעים (אלא אם אוהבים את הקוטג’ של שטראוס, ואנחנו לא ממש…)
4. הכל פה משמין יותר – ככה אני חשבתי לפני שהגענו. טעות. יש פה המון דברים ללא שומן, ועם אחוזי שומן נמוכים. צריך לבדוק, כדי לא לאכול בטעות פילדלפיה 30%, אבל אפשר בקלות למצוא 1.5% ו 0% כמו בארץ. אמנם לחם קל קשה למצוא (בלחם הממוצע פה יש 100 קל’ בפרוסה), אבל היום הצלחתי למצוא לחם קצת יותר דל. מה שכן, יש פה המון דברים חדשים לטעום ולנסות (אוריאו עם מילוי בטעם מנטה כבר אמרנו?), וזה לא ממש דיאטתי..

ואפרופו – היום הכנתי (עם אמיר) עוגיות בפעם הראשונה. עוגיות גרנולה מעולות של קרין גורן. בלי מיקסר, ובלי סוכר חום (שמנו קצת דבש), ועם שוקולד צ’יפס של Chirardelli. יצא מעולה (-:

צנצנת העוגיות הזמנית. עד שתגיע האמיתית במכולה..

סופשבוע ראשון – חלק II

חם חם חם ! רובין מבקש למחות על החום (וגם אנחנו !), ועל המחסור במזגן. הוא טוען שבתנאי ההעסקה דיברו איתו על מזג אוויר אחר לגמרי..

 
                 מותשים מהחום…  

את יום הראשון הראשון שלנו כאן פתחנו בעצלתיים. דיברנו עם הארץ עד שעה מאוחרת (מתגעגעים…) ובצהריים התחלנו לקחת כיוון לסיאטל. איפהשהוא באמצע הגשר נזכרנו ששכחנו לקחת מצלמה. הילדים, שכבר לגמרי בעניין הבלוג, העדיפו לחזור הביתה לקחת אותה, כדי שיהיו תמונות לבלוג (-:
מדהים שלמרות שנסענו כבר 20 דקות, לא הייתה לנו שום בעיה לחזור. זה אומר משהו על הנהיגה המאוד נוחה כאן. אמנם יש כמה ירידות מלחיצות מה highway, אבל בכללי מאוד נוח לסוע ולהתמצא כאן.

מילה על האוטו. כשלקחנו את האוטו השכור בשדה התעופה התפלאנו לגלות שכאשר מבקשים אוטו עם  7 מקומות, הקונפיגורציה שונה מזו שבארץ, ובספסל המרכזי יש רק 2 מקומות. בהתחלה חשבנו שזה קשור לדגם הספציפי שקיבלנו, אבל אחרי שהחלפנו לאוטו אחר עם 7 מקומות, הבנו שזה הקטע. המסקנה העיקרית שלנו היא שבאוטו שנקנה יהיו 8 מקומות (שזה טוב במיוחד כשבאים אורחים מהארץ…). בינתיים אמיר וגיא יושבים בשורה האמצעית (יש בינהם רווח, שזה לא דבר רע, מסתבר…), ושירה יושבת מאחור. לפעמים רובין מארח לה חברה.

  

אחרי שחזרנו החלטנו שחם מידי לנסיעה לעיר, והחלפנו אותה ברכישת בגדי ים בטרגט. החניה של טרגט ביום ראשון, מסתבר, מזכירה קצת את גן שמואל בשבת… אבל בתוך החנות כמות האנשים בכלל לא מורגשת, ויש מזגן :-)

אחר הצהריים שמנו פעמינו לעיר. נסענו על הגשר המרשים שעובר מעל washington lake, והצטלמנו עם ה space needle (אנחנו עדיין מרגישים קצת תיירים..)

  
                הגשר בדרך לעיר                                    Space needle. מזהים ?…

במרכז העיר יש מזרקה מדהימה. הילדים זכרו אותה מהביקור הקודם (לפני חמש שנים!). חשבנו שאולי הם ייתאכזבו כשיגלו שהזכרון לא תואם את המציאות, אבל המזרקה הזו מרשימה כל כך, שגם הפעם הילדים התפעלו ממנה, וגם אנחנו.

     

הקטע במזרקה הוא שהזרמים משתנים, והמטרה של הילדים (והמבוגרים האמיצים) היא להגיע למזרקה, לגעת בה ולחזור מבלי להרטב. כמובן שהסיכויים להצליח מאוד נמוכים… אז בהתחלה הילדים שלנו נרטבו קצת, ואח”כ עוד קצת ועוד יותר עד שבסופו של דבר הם היו רטובים לגמרי..

  
              מתחילים לגלות אומץ…                                      אבל עדיין לא לגמרי..

עם 32 מעלות בחוץ, לא הייתה ממש בעייה לייבש אותם…

    
           הצלחנו לגעת !                                  ואלו התוצאות…                            מתייבשים בשמש

מהמזרקה המשכנו לאיזור מתקני השעשועים. האמת היא שזה איזור די מג’וייף ויש בו בעיקר.. תיירים. אבל הילדים שלנו היו מאוד מרוצים וכבר הודיעו לנו שנחזור לשם לפחות עוד מאה ושלושים פעמים…

פינתו של רובין

אתמול הגיע הרשיון של רובין, ומהיום הוא, באופן רשמי, אזרח ארצות הברית. באופן לא רשמי הוא כבש את המדינה ברגע שרגלו נחתה כאן. בכל מקום אליו אנחנו הולכים איתו מתפעלים מאיתנו למבקשים ללטף אותו. אנחנו שוקלים להתחיל לגבות כסף בשביל הליטופים. יש מצב שנוכל להפסיק לעבוד (-:

    
                     הרשיון שהגיע                                           רובין מדגמן. יפה לי ירוק ?

סופשבוע ראשון

אז ככה, בלי שהרגשנו, עבר כמעט שבוע והגיע הסופ”ש הראשון שלנו כאן.
ואנחנו, עם הרגשת שעון החול והידיעה שצריך לנצל כל רגע, החלטנו לצאת ולטייל.

זה שאין לנו בגד ים או כובעים או קרם הגנה או נעלי טיולים אפילו (הכל במשלוח האווירי שעוד לא הגיע) לא ממש עצר אותנו. 

אז יצאנו לפארק deception pass state park, שנמצא באי Whidbey. נסענו שעה וחצי בערך והגענו לפארק מקסים וענק, מלא באגמי שכשוך ודייג וגם בחוף לאוקיינוס.

 
התמקמנו באחד החופים, ומכיוון שהיו היום 31 מעלות, הילדים שלנו היו תוך שניות במים ובחול (הבוצי משהו… ).

שכרנו גם סירת פדאלים וקפטן רובין השיט אותנו (טוב, אנחנו עזרנו קצת עם הפידול…)

     
מודדים את חליפות ההצלה 

       קפטן רובין רואה יבשה באופק

בדרך חזרה (אחרי ארוחה במקדונלדס…) חזרנו במעבורת. ההתרגשות הייתה גדולה, בייחוד כשעמדנו ממש על הדק וראינו את החוף מתקרב..

רובין כובש את אמריקה

רובין הגיע לפני כמה ימים, והוא כבר מרגיש לגמרי בבית.
ביום הראשון הוא עוד קצת נלחץ כשיצאנו לסידורים, אבל כשהוא הבין שאנחנו גם חוזרים (והוא לא צריך לעלות על שום מטוס כדי לפגוש אותנו), הוא נרגע ומאז כשאנחנו יוצאים, הוא משחרר אותנו לדרכנו, ומיד הולך לישון (על הספה, כמובן…).

טיולי הבוקר שלו השתדרגו מאוד. את מדרכות האספלט הלוהטות החליפו שבילים ירוקים לאורך הנהר. בבוקר (הוא התכייל מחדש על טיול בוקר בשש וחצי, למרבה הבעאסה…) עוד ממש קריר בחוץ, והוא מאוד נהנה ממזג האוויר.

 
      נוף טיולי הבוקר שלנו

בכלל, מילה על מזג האוויר – כשהגענו קיבלו את פנינו יומיים סגריריים למדי. הטמפרטורות עמדו על 20 מעלות, ואפילו טפטף מידי פעם. יחד עם הג’טלג והעייפות, זה לא היה שילוב משהו… הצטיידנו בג’קטים (טרגט), והצטערנו מאוד שהחולצות שהבאנו איתנו הן בעיקר קצרות.
אבל, אחרי יומיים, מזג האוויר התחיל להשתפר מאוד. אפילו נהיה די חם, ובסוף השבוע צפויים לנו 31 מעלות !!! השמש עדיין יוצאת רק באחת עשרה בבוקר בערך, ועד אז די קריר, אבל מהצהריים ואילך נעים מאוד, והמכנסיים הקצרים חזרו לשימוש.

חזרה לרובין – מסתבר שהאיזור מאוד מאוד ידידותי לכלבים. יש פה יותר חנויות לכלבים מחנויות לתינוקות.. החנויות לכלבים הן ענקיות ומלאות בהמון המון משחקים וצעצועים, אוכל, כלים, צ’ופרים ואפילו בגדים להולכים על ארבע. גם לחתולים, אבל איכשהו נדמה לי שאליהם מתייחסים קצת פחות בכבוד..

לטייל איתו בגני שעשועים זה משעשע ממש – אנשים מאוד מתלהבים ממנו. נגשים אליו ומלטפים אותו. יותר אפקטיבי מתינוק בעגלה…

היום יצאנו עם רובין לפארק ענק (marymoor park) שיש בו איזור גדול בו מותר לשחרר את הכלבים (שבד”כ אמורים להיות עם רצועה). זה פארק מאוד מרשים. יש בו שבילים ואיזורים לרוץ בהם (לכלבים, כמובן), וירידות נוחות לנהר. ראינו המון כלבים שזורקים להם כדורים למים והם שוחים ומביאים אותם. את רובין בחרנו שלא לשחרר (לא היינו בטוחים שהוא יחזור..), ולמים הוא לא אוהב להכנס, אבל הוא פגש המון חברים כלבים (הכלבים המקומיים מאוד מנומסים. מרחרחים באדיבות וממשיכים בדרכם), נהנה מהריחות, והוטרף מהסנאים והארנבות (בר) שמתרוצצים שם חופשי…

      
                 ירידה למים בפארק                             רובין רודף אחרי סנאי. הסנאי כבר מזמן על העץ..