שירים ושערים

החודש, עד כה, היה עמוס באירועים שונים מסוגים שונים. אז מה היה לנו ? הפעם – החודש בסרטי ווידאו…

הצגת תכנית המוסיקה של שירה ושל אמיר – שני ערבים בהם בילינו בבי”ס לשמוע מקהלה של ילדי כיתות ב’ ו ד’ (בהתאמה) שרים את שירי התכנית. התכנית של שירה כללה בעיקר מגוון שירים שהם מעמודי התווך של התרבות האמריקאית (let America singing, take me out to the ball game) והתכנית של אמיר, שנקראה "we are making music” היתה, פשוטה כמשמעה, ילדים שעושים מוסיקה.. שתי התכניות היו יפות מאוד, לא ארוכות מידי ולזכות הילדים יאמר שהם שרים יפה מאוד, ועוד באנגלית !

תכנית המוסיקה של שירה

ושל אמיר

אגב, מסתבר שאם אנחנו “making music” – במקרה לגמרי ובלי לדעת (נשבעת !) קניתי במחיר מציאה (משאריות הכריסטמס) סבון נוזלי. הייתי בטוחה שהקשר שלו לחג הוא בפתיתי השלג שמצויירים על האריזה אבל…

מה קרה ל “אני רוחץ ידים טרילילילי” ??…

השלג חזר למחוזותינו, ולמרות שלפניו (וגם אחריו) היה הרבה (מאוד!) גשם, הצלחנו לנצל שבת קרה אך לא גשומה, ויצאנו לעשות tubing, שזה בעצם תחליף זול (יש אומרים עלוב..) לסקי. מכיוון שמתישהו באמצע החורף הבנו שלסקי כבר לא נגיע השנה (כן, יש לזה קשר ל”אהבה הגדולה” שלי לשלג ולקור וגם למהירויות גבוהות וסיבובים מסוכנים… ), החלטנו להסתפק בתחליף. הילדים, אגב, נהנו מאוד. גם אני (מעמדת הצילום) ויכול להיות שגם בשנה הבאה נשכנע אותם להסתפק בזה..

   
אמיר באבוב שלו                                        ושירה בשלה                                               ואח”כ צריך לסחוב אותם למעלה כדי לעשות שוב..

למי שהיה ספק – גם גיא עשה ונהנה מאוד, וגם מושיק -

האבא הקול מחליק על הבטן

בין לבין, בזמן שאמריקה כולה סערה מסורי קרוז והמוצץ, גיא החליט לקחת את הדברים לתשומת ליבו ולהפרד מהמוצץ. הבקשה הייתה שלו (וקצת הפתיעה אותנו, אחרי שרק לפני חודש שאלתי אותו מתי הוא ייפרד מהמוצץ והוע ענה “היומולדת הזה ? אז זה שאחריו ? אז רק בזה שאחרי זה שאחריו”…), וכמתבקש – ערכנו טקס. אי אפשר לראות כלום, גם כי צילמנו בחושך וגם כדי שלא יעלו עלינו שהפרחנו בלונים לאוויר (יש חוק כזה באמריקה, מסתבר, והוא די צודק. גם אמיר הרגיש מאוד לא נוח עם העניין וגם גיא אמר “מה ? בלון כזה גדול ? רציתי קטן שהלוויתנים לא יבלעו”…) אבל אפשר לשמוע -

פרידה נרגשת

ועוד הייתה לנו – מסיבת ריקודים בית ספרית בסגנון ההו-דאון. למרות מה שחשבנו לפני, לא היה מאוד עמוס, והילדים שיתפו פעולה וקרעו את רחבת הריקודים. אגב, שתי הבנות שנראות כמו בייביסטריות הן המורות של שירה (בוורוד) והמורה ללימוד אנגלית של שירה ואמיר (בשחור)

התחליף המקומי לריקודי עם

זה היה ההספק של החודש. בעוד יומיים ועשר שעות (מי סופר ? ) אנחנו ממריאים לחופשה בישראל (תודה להדר וליטל :).. ). ההתרגשות בשיאה וכבר כמעט שאי אפשר להכיל אותה. הפוסט הבא יהיה מלא בחומוס…

סיבה למסיבה

אז קודם כל היה לנו יום הולדת. גיא בן חמש, ולראשונה כתבנו את זה על העוגה בשתי שפות

אירועי היומולדת נמשכו סופשבוע שלם – זה התחיל בחגיגה בגן, שהייתה צנועה הרבה יותר מהסטנדרטים שאנחנו רגילים אליהם בישראל, ועדיין היה נחמד מאוד – קצת משחקים, קצת שירים (אפילו בעברית!), זר על הראש ועוגה.
 

ההמשך היה ביום ההולדת עצמו – פתחנו בארוחת בוקר-יומולדת מסורתית (שכוללת ממתקים, ממתקים ועוד קצת ממתקים..) וטקס פתיחת המתנות

   
בן חמש !                                   פתיחת מתנות עם הסקייפ ברקע…

אחרי הארוחה הגיעה ההפתעה – הודענו לילדים שאנחנו יוצאים לסופ”ש ב Great Wolf Lodge. הסבר קצר לפני – כששאלנו את גיא, לפני חודש בערך, איך הוא רוצה לחגוג את היומולדת, הוא הודיע שהוא רוצה מסיבה לכ-ל החברים שלו.. בבית ! עכשיו, ימי הולדת בבית הם דבר מאוד לא מקובל פה בארה”ב. זה קצת מוזר בהתחשב בעובדה שקיימות פה חנויות שלמות (כמו Everything Party ו Party City) שכל מהותן הן אביזרים לחגיגות ימי הולדת – החל מכל י האוכל, המפיות, הקישוטים ועד למשחקים ולהפתעות בשקיות. אה, כן וגם לשקיות. יחד עם זאת, חגיגות בבית מאוד נדירות פה. לרוב חוגגים בחוץ, ומגוון האפשרויות אדיר – המון סוגי משחקיות, ג’ימבורים, פעלתונים למיניהם וגם כל מקום שמקיים חוגים (בין אם זה ג’ודו, בלט או התעמלות קרקע) מאפשר גם חבילת יומולדת.. תמורת סכום שמתחיל בסביבות ה 200$ ויכול גם להגיע להרבה הרבה יותר…
לנו זה לא התאים. לא החגיגות המל(א)כותיות, לא כמות החברים (בכלל – את מי מזמינים ? את ילדי הגן – ברור. את החברים הישראלים – גם ברור. מה שלגבי ישראלים אחרים ? מה לגבי ילדים שהזמינו אותנו לימי ההולדת שלהם ואין לנו קשר מעבר לזה ? ומה לגבי האחים ? בקיצור – מסובך…) ולא בכלל. אז שכנענו את גיא לצאת לסופ”ש במקום הזה, שנקרא Great Wolf ושכל מהותו הוא פארק מים גדול ומקורה שסביבו נבנה המלון. אז הוא השתכנע, אלא שעד שאנחנו התאפסנו על עצמנו כבר לא נשאר מקום…. (לקח חשוב – בארה”ב מתכוננים ה-ר-ב-ה זמן לפני. הרבה. ועוד לוקחים ספרים) כדי לא להעמיס בפרטים (וכדי לא לתאר את כל המתנות שקניתי בתקווה לפצות על עגמת הנפש ולנקות את המצפון), נספר רק שבסופו של דבר התפנה חדר במלון והצלחנו להפתיע את הילדים ולצאת לסופשבוע משמח ביותר.

   
פארק המים                                                                                                              החדר במלון – איזור הילדים

   
משחקים ב explorer – מתנה מאמאבא           מרכיבים את הלגו שקיבלנו מסבתא וסבא         למחרת – ארוחת בוקר – קורנפלקסים מהבית

    
ביום השני הם עלו על זה !              וככה הם יצאו משם.. 

שבוע מאוחר יותר ציינו את סוף השבוע האחרון עם הסבים (שטסים מחר להמשך הטיול הארוך שלהם לכיבוש החוף המזרחי שלארה”ב).
ביקרנו במוזיאון המוזיקה – חוויה מוצלחת מאוד, ומשלימה להתלהבות הנמשכת שיש פה בבית מה Beatles Rockband

 

   
שירה על התופים                                         גם אמיר                                                    מושיק בקלידים

וגיא אחראי על המיקס…

לקינוח אכלנו ב Benihana – מסעדה בה מכינים לך את האוכל מולך. היה מאוד מצחיק וטעים. לפעמים לשחק עם האוכל זה אחלה…