אתמול הגיע סופסוף המשלוח האווירי. האמת היא שעד שהוא הגיע שאלנו את עצמנו איך זה שיצאנו עם 6 מזוודות מהארץ ואת כל הדברים שאנחנו צריכים אין לנו. עכשיו, כשהוא הגיע, אנחנו שואלים את עצמנו מה בדיוק עבר לנו בראש בזמן האריזה… הגיעו המון דברים שאנחנו לא צריכים, והמון דברים שאנחנו צריכים לא הגיעו.. טוב, רואים שזו הפעם הראשונה שלנו (-:
5 מתוך 11 ארגזים שהגיעו באוויר
למרות זאת, הייתה התרגשות גדולה. הווי כן הגיע (אבל הכבלים שדרושים כדי לחבר אותו לטלוויזיה המקומית עדיין בדרך מאמאזון), והבקוגנים של אמיר ובגדי חורף, ונעליים (בדיוק בזמן. אתמול הטמפרטורות צנחו מ 31 שלשום ל 20 אתמול והיום הן כבר עומדות על 19…).
עוד אתמול נרשמנו לבית הספר. הכל הלך חלק יחסית (מסתבר שישראל מחסנת את הילדים שלה לא רע. אמיר ושירה לא היו צריכים לקבל אף חיסון. הילדים האסייתיים שהיו בתור לפנינו נשלחו לקבל איזה 5 חיסונים…), ובית הספר נראה ממש נחמד. אבל… הם לא הסכימו לרשום את שירה לכיתה ג’, והתעקשו לרשום אותה עם “ילדים בני גילה” בכיתה ב’. השנה נחתכת פה ב 1.9 כך שהיא די רחוקה בתאריך. ניסינו לשכנע אותם שמדובר בילדה בוגרת שכבר מכירה את החומר של כיתה ב’, אבל שום דבר לא עזר, כולל שיחה עם המנהלת, כולל בכי (של שירה) במזכירות… מה שכן, הם אמרו שאחרי חודש הם עושים חשיבה מחודשת ואם הם יימצאו לנכון, היא תועבר לכיתה ג’. שירה קיבלה את זה די קשה בהתחלה, אבל בהמשך גילתה בגרות ואמרה שאולי הם יעבירו אותה ואולי לא ואולי היא כבר בכלל לא תרצה כי יהיו לה חברות שהיא תכיר בכיתה ב’…
והיום הלכנו לעשות קניות לבית הספר. החנות שנבחרה הייתה טרגט (למרות שמשם המשכנו ל Fred Mayers וגילינו שזו חנות שווה בהרבה…). אחרי שעה וחצי (!!) יצאנו בשלל גדול שכלל ילקוטים וקלמרים ועפרונות ודבק ואת כל מה שצריך.. פה לא משתמשים במחברות ובספרים ומקבלים הרבה דפי עבודה, כך שצריך בעיקר קלסרים והרמוניקות.
המון קניות לבית הספר..
ומילה על קניות. אנחנו רוכשים פה המון. בעיקר בונים מחדש את תכולת המקרר והארונות והציוד. יש פה דברים מקסימים, אבל אנחנו משתדלים לא להקשר יותר מידי. בייחוד לא לציוד החשמלי (למרות שכבר עכשיו עצוב לי לדעת שיום יבוא ואני אצטרך להיפרד מהקומקום החשמלי החתיך שרכשנו).
חלק מהדברים אנחנו קונים בחנויות, אבל כבר התחלנו להתמכר לקנייה ברשת (הפלאפון שלי, למשל, שהגיע מ eBay).
הפלאפון החדש שלי הקומקום החתיך
הצריכה והקניה פה היא ממש דת, ובעצם עוד לא למדנו את כל החוקים. כמעט לא השתמשנו בקופונים (קופון של 1$ לרכישת חטיפים לא ממש נחשב…) ועשינו כרטיסי חבר רק בחלק מהחנויות.
ובהזדמנות זו, שבירת כמה מיתוסים בנוגע לקניות (בעיקר של אוכל, זו המומחיות שלנו בינתיים..) והוצאות בארה”ב (לפחות כאן):
1. הכל פה זול יותר – זה לא ממש נכון. נכון, יש דברים שזולים בהרבה – צעצועים (בין 70% לחצי מחיר), בגדים (ג’ינסים לילדים ב 10$ בחנויות היותר יקרות…), מוצרי חשמל.. אבל ההוצאות בסופר די דומות לאלו שבארץ, וההוצאות השוטפות גם. אמנם הדלק זול יותר, אבל משלמים פה הרבה על מים ועל גז (חימום בחורף), ובשורה התחתונה, יחד עם זה שמטיילים ומוציאים על הרבה דברים שבארץ לא היינו מוציאים עליהם, המאזן נשאר די דומה.
2. אין פה ירקות ופירות – ממש לא נכון. הירקות והפירות פה מעולים. אולי קצת יותר יקרים, אבל לא בהרבה. יש פה המון ירקות ופירות אורגניים, ובגלל מזג האוויר אפשר למצוא תותים גם בקיץ (-:
3. יש פה הרבה פחות מעדני חלב מבארץ, והקוטג’ לא טעים – לא ממש נכון. יש פה המון מעדנים. יופלה ודנונה כובשים גם פה את המדפים לצד הרבה אחרים שאנחנו עדיין לא מכירים. יש שפע גדול. מה שכן, יוגורט פשוט קשה קצת למצוא (משום מה גם היוגורט הלבן שלהם חייב להיות בטעם וניל…), והקוטג’ באמת לא טעים (אלא אם אוהבים את הקוטג’ של שטראוס, ואנחנו לא ממש…)
4. הכל פה משמין יותר – ככה אני חשבתי לפני שהגענו. טעות. יש פה המון דברים ללא שומן, ועם אחוזי שומן נמוכים. צריך לבדוק, כדי לא לאכול בטעות פילדלפיה 30%, אבל אפשר בקלות למצוא 1.5% ו 0% כמו בארץ. אמנם לחם קל קשה למצוא (בלחם הממוצע פה יש 100 קל’ בפרוסה), אבל היום הצלחתי למצוא לחם קצת יותר דל. מה שכן, יש פה המון דברים חדשים לטעום ולנסות (אוריאו עם מילוי בטעם מנטה כבר אמרנו?), וזה לא ממש דיאטתי..
ואפרופו – היום הכנתי (עם אמיר) עוגיות בפעם הראשונה. עוגיות גרנולה מעולות של קרין גורן. בלי מיקסר, ובלי סוכר חום (שמנו קצת דבש), ועם שוקולד צ’יפס של Chirardelli. יצא מעולה (-:
צנצנת העוגיות הזמנית. עד שתגיע האמיתית במכולה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה