שני סופי שבוע… ומה שביניהם

הזמן עובר פה כל כך מהר, ואני לא מספיקה לעמוד בקצב העדכונים…
נדמה שנכנסנו לשגרה כלשהי, למרות שעוד אין ממש תחושת יציבות. כל יום שעובר הוא סוג של התקדמות..
הימים עוברים מהר, אפילו מהר מידי. בית הספר מסתיים בשעה 15:00 ועד שאנחנו אוספים את גיא, חוזרים הביתה, אוכלים ארוחת צהריים (בארבע…), מכינים שיעורי בית (ויש הרבה שיעורי בית, והם תמיד באנגלית…) השעה כבר כמעט שש בערב, והנה היום כמעט נגמר.
בין לבין אנחנו מנסים להשחיל עוד קצת פעילויות (חברים קצת, סיפריה ואם מזג האוויר מאפשר, גני שעשועים), אבל זה לא תמיד מצליח. בכלל לא ברור לי איך בכל המרתון הזה אמורים להכנס עוד חוגים, חברים (בינתיים המבחר עוד מצומצם, אבל הוא יגדל) ואוויר לנשימה…

מה שכן, סופי השבוע פה רגועים יותר. מכיוון שאת כל הסידורים אני/אנחנו עושים במשך השבוע, סופי השבוע מוקדשים לבילויים בלבד.

אז בסוף השבוע הקודם בילינו באקווריום של סיאטל. מדובר במוזיאון ימי, לא גדול אבל מאוד מספק. ראינו כלמיני יצורים תת ימיים מקסימים, נגענו בסרטנים, כוכבי ים ואלמוגים, פגשנו כלבי ים מתוקים ואפילו מצאנו את נמו (-:

  

 

אחרי המוזיאון הסתובבנו קצת (עד כמה שהגשם שהתחיל לרדת איפשר..) על המזח, אכלנו מרק סרטנים (אמיר ושירה מתים על זה… (-:) ואח”כ הילדים האכילו את השחפים עם השאריות (השלט אמר שמותר, ושהשחפים בררנים אז אין חשש להאכיל אותם. באמת, מה-זה בררנים. הם בהחלט מעדיפים צ’יפס על לחם…)

 

במהלך השבוע שעבר הספקנו לקיים שיחה עם המורה של שירה (מקסימה ! היא נתנה לי רעיונות לספרים שעשויים להתאים לשירה, ודיברה איתי ארוכות על ההשתלבות שלה), אמיר התחיל חוג שח מט (חוג שמתקיים בבית הספר שלו, ביום הקצר שנגמר באחת וחצי, מיד אחרי בית הספר. הילדים נפגשים ומשחקים. למרות השפה, אמיר הסתדר שם ממש טוב, אבל קצת התלונן על הרמה הנמוכה שלהם…), הזמין חבר מהכיתה ל play date שאמור להיות השבוע (אין דבר כזה לקבוע עם חבר לאחה”צ. צריך לקבוע play date, בד”כ כמה ימים טובים מראש. איפה הספונטאניות ?..), שירה נפגשה עם חברה חדשה מהכיתה (בת להורים ישראלים לשעבר, כך שנחסך עניין ה play date…), ביקרנו חברים שהגיעו לכאן חודש לפנינו וכבר עברו לבית החדש שלהם (התרגשות.. בקרוב אצלנו…) וכולנו הלכנו לברביקיו שהיה בבית הספר לכבוד פתיחת שנת הלימודים. עמוס..

ביום שבת יצאנו לטיול במערות הקרח. שעה וחצי נסיעה (שהתארכו לשעתיים פלוס בגלל פקקים…) והגענו לשביל יפהיפה ביער גשם שמוביל למערות שעשויות מקרח ! זה מראה מקסים, ויחד עם ההרים העצומים שמקיפים את האיזור, גם מאוד מרשים. בניגוד למה שחשבנו, לא היה שם קר.

 

   

ליד המערות יש מסלול קצר שמוביל למפל ולעוד מערה שנותרה ממנה רק קשת

   

למחרת,  יום ראשון, אמיר החליט שהוא רוצה לאכול ארוחת בוקר “כמו האמריקאים” – ביצים עם בייקון והאם ונקניקיות.. אז מצאנו את Ruby’s, דיינר חביב שמעוצב ממש כמו דיינר משנות החמישים. הרגשנו קצת כמו ב happy days (-:

   
                        אמיר מאוד מרוצה (-:                           וזה מה ששירה אכלה

 

אגב, למי שדואג – אמיר לא גמר את כל המנה… אבל הוא כמעט סיים את המילקשייק שהוא הזמין בנוסף… (-:

זה דווקא כן Fair

בסופ”ש האחרון יצאנו ליריד ב Puyallup. מדובר ביריד שמתארח בעיירה השקטה פעם בשנה. שירה ואמיר קיבלו בבי”ס כרטיסי כניסה חינם (חלק מקידום היריד. אגב, זה אכן חסך לנו 20$ בכניסה, אבל זה די זניח יחסית למה שהוצאנו על כרטיסי העליה למתקנים…), אז החלטנו ללכת, בלי לדעת בעצם למה אנחנו הולכים. כשהגענו הופתענו לגלות יריד ממש כמו בסרטים – לונה פארק ע-נ-ק מלא מתקנים – גם לגדולים (רכבות הרים מפחידות ו “מטלטל מוח” כמו שאמיר טוען שקוראים לזה ב”יומנו של חנון”), גם לקטנים, המון דוכני משחקים, מוזיקה, הופעות. בקיצור – כיף גדול (לחובבי הז’אנר, ואנחנו בהחלט חובבים :) ).

    
            גם לקטנים….                              גם לגדולים (מטלטל מוח)                      וגם לכל המשפחה

בילינו את כל אחה”צ בין המתקנים. מושיק התגלש עם אמיר שירה וגיא במגלשת ענק, והילדים עלו על הרבה דברים מסתובבים/מתנועעים וניסו לזכות בפרסים בדוכנים. יצאנו עם בובת צפרדע קטנה, בובת פרה בינונית ו 3 פטישי ענק. אנחנו מוכנים ליום העצמאות (-:

 

 

 

יום הורים
באמצע השבוע היה יום הורים בבי”ס של שירה ואמיר. זו הייתה הזדמנות טובה להכיר קצת את סדר היום שלהם, את המורות שלהם וגם את ביה”ס.
המורות של שירה ואמיר מדליקות ממש. המורה של שירה, Ms. Porter מלמדת כבר 9 שנים בבי”ס (למרות שהיא נראית בת 20 בערך…). היא ממש רואה בלימודים שליחות. חשוב לה ליצור אצל התלמידים סקרנות ורצון לדעת יותר מאשר להעביר להם את החומר. במסגרת ההכשרה שלה היא לימדה שנה בסמואה… האמת היא שבאמת נראה שיש לה כל כך הרבה לתת.
למורה של אמיר יש סיפור חיים די מעניין. היא הייתה גננת, אבל הגיל הרך לא ממש אתגר אותה, אז היא למדה עבודה סוציאלית ועבדה בקליפורניה עם ילדים להורים גרושים. היא עבדה הרבה עם הרשויות ועורכי דין ויום אחר אמרה לעצמה “הי, אני יכולה לעשות את זה”. אז היא למדה עריכת דין והתמחתה בגירושים. היא עבדה המשרד גדול בלוס אנג’לס וטיפלה בגירושין של כלמיני סלבס. כשנולדה הבת הבכורה שלה, היא עברה למשרד פרטי בסן פרנסיסקו. כשנולד הבן השני היא הבינה שהעבודה שלה לא מספיק מספקת אותה, וכשנולדה הבת השלישית (היום בכיתה ד’), היא החליטה לעבור להוראה. כמורה היא עובדת 4 שנים, אבל היא אומרת שהיא מביאה איתה נסיון עשיר ורלוונטי – לפעמים היא צריכה בכיתה להשתמש בכישורי העובדת הסוציאלית שלה, ולפעמים בכישורי עריכת הדין…
מערכת החינוך פה מאוד מרשימה. שמים הרבה דגשים על דברים מסביב לחומר הלימוד – קריאה, למשל, כאמצעי לעידוד סקרנות, עצמאות, דמיון. בכתיבה הם שמים הרבה דגש על נושאים כמו התוכן, הניסוח – למשל, לא מספיק לכתוב “בחופש הגדול הייתי בבריכה והיה כיף”. צריך להסביר למה כיף. והכי מדהים זה שהם מתחילים עם זה כבר בבסיס. אצל שירה (בכיתה ב’). חוץ מזה עובדים פה הרבה על תכנים כמו אחריות, מתן עזרה, קבלת האחר, חברות. עם חלק מהשיטות קצת קשה להסכים (פרסים וכרטיסים), אבל זה עובד. את הזרעים שהם זורעים בכיתה א’-ב’ אפשר לראות אצל הילדים בכיתה של אמיר – בהתנהגות שלהם אחד כלפי השני ובפרט כלפי אמיר.
כנראה שהכי מתחיל בכבוד שיש למערכת החינוך. נותנים פה הרבה כבוד למורים. זה מתבטא גם העזרה הרבה שהם מקבלים. הרבה מושתת פה על תרומות והתנדבות (מי אמר גן פרפר ?…). יכול להיות שבשלב מסויים זה די מעיק, אבל עכשיו זו הזדמנות מצויינת בשבילי להיות מעורבת ולבקר בבי”ס.  חוץ מזה יש פה הרבה חופשים, שמאפשרים למורים להתאוורר. חוץ מהחגים וחופשת החורף והאביב (וחופשת הקיץ שמתחילה פה כבר ב 16.6) יש גם ימי גשר וסתם ימים שמסיימים בהם מוקדם… אני תוהה איך אפשר להסתדר כאן כששני ההורים עובדים…

לסיום סיומת
חג ההאלווין בפתח. ולמרות שיש עוד המון זמן (סוף אוקטובר), החנויות כבר מלאות בדברים להאלווין (בעצם זה התחיל פחות או יותר כשהגענו לכאן, באוגוסט…). מלא דלועים עם פרצופים מפחידים, רוחות רפאים, שלדים ומכשפות והכל בצבעי כתום-שחור-סגול. האמת היא שזה די יפה, ואנחנו כבר מחכים לראות איך ייראו ההכנות לכריסטמס…
אתמול הגיעו לסופר גם המון דלועים. איזה 6-7 סוגים של דלועים שונים ומשונים, בכל מיני גדלים. בסוף ייצא מזה מרק דלעת (-:

 

חודש ראשון – סיכום

אנחנו כאן כבר חודש (ויום, למי שמדקדק). הזמן עובר מהר…
יש הרבה דברים שהתרגלנו אליהם, יש גם הרבה כאלו שלא. הערב בארוחת הערב דיברנו ואמרנו שבסך הכל, הדברים הרבה פחות מפחידים ממה שחשבנו לפני שהגענו לכאן..

ארוחת בוקר יום שבת. פנקייקים (כמעט) כמו בארץ

הילדים מתרגלים למסגרות שלהם. לאמיר ושירה יש מורות מקסימות וקשובות, וגם הצוות בגן של גיא מוצלח מאוד.
הם נהנים ללכת לבית הספר (גיא נהנה קצת פחות ללכת לגן. הפרידות נעשו קשות יותר, ולמרות שאחרי כן במשך היום הוא מאוד מרוצה, באופן כללי נראה שנפל לו, סופסוף, האסימון…). הם מרגישים שם בטוחים ואפילו עונים על שאלות. באחד הימים חגגו לאחד התלמידים בכיתה של אמיר יומולדת. אחרי שכל הילדים שרו לו happy birthday, המורה הציעה לשיר לו גם בשפות אחרות, וכך יצא שאמיר נעמד מול כל ילדי הכיתה ושר “יום הולדת שמח” בעברית. בבית ספר שלו בארץ זה בחיים לא היה קורה… הוא לא היה מעיז.
הם גם משתתפים בשעורים, בחשבון. הם מכירים את החומר שנלמד פה, וזה קל להם. זה טוב מאוד, כי זה השיעור שבו הם מתבלטים ומרגישים בנוח.
אבל עניין השפה עדיין מהווה מכשול. הם רוצים כבר מאוד מאוד לדעת אנגלית. הם מבינים שזה לוקח זמן, אבל חוסר היכולת שלהם להתבטא בחופשיות ולחצור קשרים מאוד מעיק עליהם. במיוחד על שירה. היא רוצה חברות…
הנכונות של הילדים בכיתה לעזור להם מאוד מרשימה. לשירה יש בכיתה ילדה שדוברת (גם) עברית, והיא אימצה את שירה לגמרי. לאמיר יש חבר בכיתה, כרמן (או שאולי זה קמרון, אמיר לא קלט בדיוק..), שבשיעור ספריה השאיל ספר שמלמד עברית – יש בו איורים ולידם המילים בעברית, כתובות בכתב פונטי באנגלית.
השבוע אמיר נכנס לכיתה, והמורה ברכה אותו ב”שלום”. הוא הסתכל אליה בחיוך נבוך, והיא שאלה אם זה בסדר מצידו שהיא תברך אותו בעברית (-: כמה דקות אח”כ נגש אליו כרמן ובמבט שואל אמר לו “אפרוצ’ים” ??? אמיר ניסה לא להתפקע מצחוק ולימד אותו איך אומרים “אפרוחים”. בסוף הוא הצליח. כמעט (-:

הם קולטים מילים פה ושם אבל הדרך עוד ארוכה ארוכה..
הכי מצחיק זה גיא. יום אחד, בדרך הביתה התנהלה בינינו השיחה הבאה:
גיא: אמא, איך אומרים תן לי ?
אני: give me
גיא: לא
אני: אז אולי can i have ?
גיא: לא
אני: may i ?
גיא: לא, אמא, זה כנראה באנגלית שאת לא מבינה…
וערב אחד במקלחת עם מושיק:
גיא: הי, ככה ואלרי (הגננת) שוטפת לנו את הידים
מושיק: כן ? ואיך היא אומרת לכם ? wash your hand ?
גיא: לא
מושיק: אז איך ?
גיא: היא אומרת לנו לשטוף ידיים
מושיק: אבל מה היא אומרת באנגלית ?
גיא: i love you  ?

I love you, אגב, היא התשובה לכל דבר כששואלים אותו “איך אומרים את זה באנגלית?”….
וכשפעם אחת הוא שאל אותנו אם יש לנו “החלפת בגדים” (במקום “בגדים להחלפה”) מושיק אמר לו שהאנגלית שלו מאוד משתפרת… (-:

מזג האוויר פה חורפי למדי. מאוד מוזר שרק תחילת ספטמבר וכבר איפסנו את בגדי הקיץ, כנראה לשהרבה זמן… האמת היא שלמצב הנוכחי אפשר להתרגל, וזה אפילו נחמד. לפעמים. (בוץ על הרגליים של רובין, בבית עם שטיחים מקיר לקיר זה לא נחמד אף פעם…) אבל המקומיים מספרים סיפורים הרבה יותר מפחידים על החורף. נחכה ונראה…

       תמונה אופיינית, ליד הבית

וסופסוף נרשמתי לספינינג.
אחרי סקר מקיף, בו ביקרתי ב 3 מועדוני כושר, מצאתי את ה-אחד.
הראשון בו ביקרתי היה Pro Club. מועדון ע-נ-ק עם חדרי כושר מרשימים שיש בהם מאות (ואני לא מגזימה!) מכשירים. והחלק הכי מרשים – המקלחות. יש בהם את כל הציוד שצריך, למקרה ששכחת משהו בבית (אפשר גם סתם לבוא להתקלח, לא חייבים להתאמן לפני (-:) ויש שם מייבש לבגדי הים ! מאוד מרשים.. הייתי בשיעור ספינינג לנסיון. היו בחדר 70 אופניים, אבל רק 15 משתתפים בשיעור… השיעור היה קצת טכני וקצת משעמם. באופן כללי המקום, על אף שהוא גדול ומאוד יוקרתי, גם די מנוכר וגם מאוד יקר… אז הוא הגיע למקום השלישי המכובד.
המועדון השני היה RAC . מועדון קטן יותר. הרבה יותר, וקרוב מאוד לבית (מרחק הליכה מהבית הנוכחי, 5 דקות נסיעה מהבית שנעבור אליו). שיעור הספינינג שלקחתי שם היה קצת יותר נחמד, אבל מבחר השיעורים והזמנים לא היה מספק.
ואז הגעתי ל Gold’s Gym. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. לא גדול מידי, לא קטן מידי. חדר כושר מרשים עם המון מכשירים (כולל אופני כושר עם מסך שעושה סימולציה למסלול הרכיבה) וטלביזיות אישיות לכל מכשיר, מבחר עצום של חוגים בשעות נוחות. אה, וגם אחלה מקלחות (-: בקיצור. מה שחיפשתי. נרשמתי מיד (אפילו בלי שיעור נסיון), ומאז כל בוקר אני שם. בעיקר בספינינג, אבל גם ניסיתי שיעור אירובי אחד, ועוד היד נטויה..

היום אמיר הלך לישון אצל חבר (ממשפחה ישראלית שהרכנו כאן). בפעם הראשונה הוא הלך ל sleep over. עד עכשיו הוא ישן אצל חברים (-:

ובין לבין חגגנו גם את ראש השנה. 3 משפחות ישראליות (אחת עוד חודש חוזרת לארץ…). אפשר לנחש על מה אני הייתי אחראית…
  

אז בפרוס השנה החדשה, שתהיה לכולנו שנה טובה, יפה ושונה..
 

Labor Day ראשון – חלק שני

אחרי סופ”ש שכלל חיפושים אחר הסיילים האבודים, קצת בית, וקצת טיול טבע, את החג עצמו העברנו בסיאטל.
לבשנו את בגדי התיירים שלנו (עוד מותר לנו…) ויצאנו לעיר הגדולה. הגענו למרכז, וגילינו שיש שם פסטיבל מוזיקה (bumbershoot 2010. מי שיודע מה פירוש השם, מוזמן לספר לנו..). די מפורסם, אפילו (בוב דילן הופיע פה בשבת !). נהננו מהאווירה הכללית ועלינו על ה Monorail לשוק.
ה Monorail היא רכבת עילית מצחיקה כזו שיש לה שתי תחנות בלבד ומהווה אטרקציה בעיקר לתיירים ולילדים. הילדים שלנו, אין ספק, נהנו מאוד..

 

(חדי העין יבחינו שאלו תמונות מהדרך חזרה ל center. רואים את המחט ברקע…)

בשוק הסתובבנו קצת, אכלנו קצת ובלי ספק לא מיצינו בכלל..

 

           
אמיר אוכל את מרק הסרטנים הראשון שלו (טעים!)    שירה אוכלת שרימפס…         מהמנה הזאת. ברקע – קציצת סרטנים (מי אמר בובספוג ?)

בדרך חזרה ל Monorail גילינו עוד חנות שוקולד. אפילו יותר מופלאה מזאת של אתמול..

   

Labor Day ראשון

אז אחרי יומיים של לימודים, ורגע לפני שהספקנו באמת להכנס לשגרה, יצאנו לסופ”ש ארוך, של שבת+ראשון+labor day. גאונים האמריקאים האלו. הצמידו את החג ליום שני הראשון של ספטמבר, להקל על השוק של החזרה ללימודים :)

אז Labor day הוא חג. אף אחד כאן לא יודע מה בדיוק חוגגים. מה שכן ברור הוא שאחד (ואולי היחיד?) ממנהגי החג הוא הסיילים שמדברים עליהם כבר מאמצע החופש הגדול.
יום שבת הגיע. את רוב הבוקר בילינו בבית בצפיה בגמר של כוכב נולד, ואחר הצהריים יצאנו מצוידים ברשימת קניות ובהרבה כוונות טובות לחגוג, כלומר לרכוש. התחלנו ב sears. חיפשנו קצת מכשירי חשמל (טלביזיה…), קצת בגדים (בגדי חורף לחורף שכבר כאן, למרות שכולם מתעקשים לקרוא לו סתיו) וקצת מציאות. ב sears לא היה כלום. אפילו הנחות על בגדים שהיו בשבוע שעבר לא היו הפעם. המשכנו ל Fred Meyers (תאומו הרוחני של Target, רק שיש בו גם סופר). שם הבטיחו לנו מבצעים על טלביזיות, אבל לא היה שום דבר אטרקטיבי. לאט לאט הבנו שה Labor day הזה הוא בעצם פיקציה אחת גדולה. סופעונה יותר שווה :)

ביום ראשון נטשנו את עניין הרכישות ושמנו פעמנו ל North Bend. גם בשבוע שעבר טיילנו שם, קטפנו אוכמניות וטיילנו במסלול מקסים ל Twin Fallsאז חזרנו למסלול נוסף. אבל התחיל לרדת גשם. אז עצרנו באאוטלט הגדול שיש שם. שם כבר היו מחירים סבירים יותר, אבל בלי קשר לחג (כנראה).
חוץ מזה מצאנו שם חנות שוקולד מדהימה שמוכרת המון המון דברים מצופים ועשויים משוקולד. תענוג.

 

כשהגשם הפסיק יצאנו למסלול. לא היה לנו ברור לאיפה בדיוק להגיע – יש שם הרבה מסלולים, קצרים וארוכים, כולם מאוד יפים, אבל לא הייתה לנו מפה ולא ספר. ב information center שמחו להסביר לנו, ושלחו אותנו למסלול יפהיפה שמתחיל באגם ועולה ומשקיף עליו. למחרת כבר קנינו ספר..

  

  
                      במסלול                                                           הנוף לאגם

[ התמונות, אגב, מהמצלמה החדשה שהגיעה (-: תודה אמאבא ! ]

ואלו תמונות מאותו איזור, מהשבוע שעבר

  
          קטיף אוכמניות                   אמיר משתף בתחרות “האוכמניה הגדולה ביותר”

   
                                                                                    איפה הסנאי ?…

ולמי שהגיע עד כאן – סרט בונוס (סוג של מחווה)