ביום השני בוונקובר קמנו כדי לקרוע את העיר (-: אחרי ארוחת בוקר מזינה (קורנפלקס שהבאנו מהבית…), יצאנו למוזיאון המדע.
מוזיאון המדע בוונקובר די דומה לבן דוד מסיאטל, אבל יש בו גם הרבה דברים אחרים, כמו איזור אינטארקטיבי שמחולק לקטנים יותר ולגדולים יותר וששימח את כל הילדים. אגב, התערוכה שמוצגת שם בימים אלו היא עולמות הגוף. הישר מהמדעטק בחיפה… (-:
ארוחת בוקר שירה עושה סקי על יבש מנגנים ביחד…
אמיר מרים היפופוטם ומדליק נורת ניאון !
מהמוזיאון המשכנו ל Granville Island, אי בתוך וונקובר שבעבר היה איזור תעשיה והיום הוא איזור תיירותי משגשג. אין מה לומר, הוא מאוד תיירותי, אבל מקסים – יש בו שוק (מקורה) מלא בתוצרת מקומית של פירות, ירקות, פרחים, שוקולדים, סבונים ועוד ועוד וגם איזור אוכל עם דוכנים מכל העולם (באמת ! היה אפילו פלאפל…). הילדים הלכו על המבורגר וצ’יפס, אבל מושיק ואני העזנו ואכלנו משהו הודי לא מזוהה, אבל טעים מאוד.
חוץ מהשוק הזה יש באי עוד הרבה גלריות, מסעדות ומעין שוק-קניון לילדים, מלא בחנויות של דברים לילדים. חלקן מיוחדות יותר, חלקן פחות ובאופן כללי מאוד מקסים ומזמין.
מהאי נסענו ל Stanley Park, פארק ע-נ-ק שבימים לא גשומים (או מושלגים או כאלו שסתם הטמפרטורה בהם קרובה מאוד לאפס…) אפשר לטייל בו ברגל או באופניים ולהעביר יום שלם. אנחנו הגענו בלילה, לראות את ה Bright Night – לכבוד הכריסטמס מאירים חלק מהפארק, שנוסעת בו רכבת קטנה. נסענו ברכבת ולצלילי שירי כריסטמס צפינו באורות המרהיבים. לפעמים נחמד להיות קצת נוצרי…
למחרת בבוקר נסענו לאקווריום של וונקובר. כבר עכשיו ברור לי שנחזור לוונקובר לפחות עוד פעם אחד בשביל האקווריום.
הוא לא גדול, אבל מאוד מאוד מרשים. יש בו בלי סוף פעילויות והדגמות והפעלות והמון המון המון יצורים תת מימיים…
בכניסה לאקווריום שירה וידיד את התמונה הזו גיא צילם..
scuba santa זה לא לוויתן. גם לא דולפין. זה בלוגה והוא מתוק (-: ואלו כבר דולפינים
בדרך חזרה הביתה כבר היום קצת יותר פקקים, והמתנה של כשעה במעבר הגבול (עדיין, סביר לגמרי).
כשהגענו אספנו את רובין מהמשפחה החביבה ששמרה לנו עליו (למי שדאג - הוא ממש לא סבל. להיפך, הוא השתתף בארוחת thanks givin, אכל turkey ופשטידות בשר ואנחנו חושדים שהוא ממש מחכה לפעם הבאה שנצא שוב לחופשה…), וחזרנו הביתה כדי לגלות שהכריסטמס כבר כאן… או שהמכשפה של עמי ותמי עברה לגור ממש לידנו…
הבית השכן. יש עוד הרבה כאלו ברחוב. אבל על כך, בפוסט הבא…
