יום שני, 29 בנובמבר 2010

וונקובר - המשך

ביום השני בוונקובר קמנו כדי לקרוע את העיר (-: אחרי ארוחת בוקר מזינה (קורנפלקס שהבאנו מהבית…), יצאנו למוזיאון המדע.
מוזיאון המדע בוונקובר די דומה לבן דוד מסיאטל, אבל יש בו גם הרבה דברים אחרים, כמו איזור אינטארקטיבי שמחולק לקטנים יותר ולגדולים יותר וששימח את כל הילדים. אגב, התערוכה שמוצגת שם בימים אלו היא עולמות הגוף. הישר מהמדעטק בחיפה… (-:

IMG_0903  IMG_0905  IMG_0913
ארוחת בוקר                               שירה עושה סקי על יבש                                מנגנים ביחד…

IMG_0915  IMG_0917
אמיר מרים היפופוטם                                   ומדליק נורת ניאון !

מהמוזיאון המשכנו ל Granville Island, אי בתוך וונקובר שבעבר היה איזור תעשיה והיום הוא איזור תיירותי משגשג. אין מה לומר, הוא מאוד תיירותי, אבל מקסים – יש בו שוק (מקורה) מלא בתוצרת מקומית של פירות, ירקות, פרחים, שוקולדים, סבונים ועוד ועוד וגם איזור אוכל עם דוכנים מכל העולם (באמת ! היה אפילו פלאפל…). הילדים הלכו על המבורגר וצ’יפס, אבל מושיק ואני העזנו ואכלנו משהו הודי לא מזוהה, אבל טעים מאוד.

IMG_0924  IMG_0927  IMG_0923

חוץ מהשוק הזה יש באי עוד הרבה גלריות, מסעדות ומעין שוק-קניון לילדים, מלא בחנויות של דברים לילדים. חלקן מיוחדות יותר, חלקן פחות ובאופן כללי מאוד מקסים ומזמין.

מהאי נסענו ל Stanley Park, פארק ע-נ-ק שבימים לא גשומים (או מושלגים או כאלו שסתם הטמפרטורה בהם קרובה מאוד לאפס…) אפשר לטייל בו ברגל או באופניים ולהעביר יום שלם. אנחנו הגענו בלילה, לראות את ה Bright Night – לכבוד הכריסטמס מאירים חלק מהפארק, שנוסעת בו רכבת קטנה. נסענו ברכבת ולצלילי שירי כריסטמס צפינו באורות המרהיבים. לפעמים נחמד להיות קצת נוצרי…

IMG_0928  IMG_0929  IMG_0954

למחרת בבוקר נסענו לאקווריום של וונקובר. כבר עכשיו ברור לי שנחזור לוונקובר לפחות עוד פעם אחד בשביל האקווריום.
הוא לא גדול, אבל מאוד מאוד מרשים. יש בו בלי סוף פעילויות והדגמות והפעלות והמון המון המון יצורים תת מימיים…

IMG_0955  IMG_0961  IMG_0960
בכניסה לאקווריום                                        שירה וידיד                                                 את התמונה הזו גיא צילם..

IMG_0980  IMG_0991  IMG_0992
scuba santa                                           זה לא לוויתן. גם לא דולפין. זה בלוגה והוא מתוק (-:                                ואלו כבר דולפינים

בדרך חזרה הביתה כבר היום קצת יותר פקקים, והמתנה של כשעה במעבר הגבול (עדיין, סביר לגמרי).
כשהגענו אספנו את רובין מהמשפחה החביבה ששמרה לנו עליו (למי שדאג - הוא ממש לא סבל. להיפך, הוא השתתף בארוחת thanks givin, אכל turkey ופשטידות בשר ואנחנו חושדים שהוא ממש מחכה לפעם הבאה שנצא שוב לחופשה…), וחזרנו הביתה כדי לגלות שהכריסטמס כבר כאן… או שהמכשפה של עמי ותמי עברה לגור ממש לידנו…

IMG_1002
הבית השכן. יש עוד הרבה כאלו ברחוב. אבל על כך, בפוסט הבא…

וונקובר

הגיע חג ה Thanks Giving, שחוץ מזה שהוא חג של קניות מטורפות (כמו כל חג, בעצם…), הוא גם חג של חופש. יש שני ימי חופש מוצהרים (גם מבית הספר וגם מהעבודה) שמתחברים לסוף שבוע, מה שאומר ש… הגיע הזמן לתכנן את החופשה הראשונה שלנו.
היעד הנבחר – וונקובר. הזמנו מלון ב price line, והתכוננו ליציאה ביום חמישי. 

אבל רגע לפני החופשה – ביום חמישי התעוררנו וחשכו עינינו. “חשכו” זו אולי לא ממש המילה המתאימה, כי מה שראינו כשהתעוררנו היה בעיקר… לבן. השלג, שכבר חשבנו שהפסיק (ביום רביעי לא ירד בכלל) חזר ובגדול. הפתיתים ירדו מהשמים בקצב מסחרר וכיסו את כל הרחוב בלבן.
מכיוון שהיציאה שלנו מהעיר (ומהבית בכלל) הייתה בסימן שאלה גדול, החלטנו לפחות להנות מהלבן הלבן הזה, ויצאנו לטיול רגלי בפארק. הילדים ניסו לגלוש על מכסה של קופסאת פלסטיק (לא, עוד אין לנו מזחלת…) בהחלצה חלקית למדי. כשחזרנו הביתה, צרפנו את ילדי השכונה לבניית איש שלג (אנחנו ממש משתפרים בזה…), ואחריה פנו כל הילדים לגלישה במורד הרחוב.

IMG_0862   IMG_0865  IMG_0871
גן השעשועים. לבן, לבן, לבן…                                                                                        מכסה פלסטיק זו לא ממש מזחלת…

IMG_0880  IMG_0882  IMG_0891
הילדים ואיש השלג                                      אח”כ צרפנו לו גם כלב שלג                            ככה כן גולשים !

מתי שהוא בשעות הצהריים, אחרי ברור על מצב הכבישים הסתבר שהכבישים הראשיים דווקא פתוחים. החלטנו לקחת צעד נועז ולצאת לדרך…

שלוש שעות נסיעה + חמש דקות המתנה במעבר הגבול (מאוד לא אופייני, אבל הי, מי נוסע לוונקובר בשלג ??) והגענו למלון.
השעה הייתה כבר די מאוחרת, אז יצאנו למסעדה. בוונקובר יש הרבה אסייתים ומסעדות אסייתיות. הלכנו לפי המלצת המדריך, ובחרנו ב Guu, מסעדה יפנית אותנטית. ובכן, היא הייתה כזו. אולי קצת יותר מידי או כמו שמושיק אומר “טוב שהאוכל לא אכל אותנו”… התפריט, ביפנית עם קצת תרגום מהוהה באנגלית, הוביל אותנו להזמין ברכי תרנגולת מטוגנים (כן. ברכיים. ממש ברכיים), דג קטן ולא מזוהה שהיה מקושט בצורה מאוד אומנותית בקילופי גזר וכרוב, ומין תבשיל שהיה אמור להיות נודלס עם עוף אבל כל קשר בין זה לבין נודלס או עוף היה מקרי ביותר.
המנה של האורז עם הסלמון דווקא הייתה טעימה מאוד, אבל קטנה. בדרך חזרה עצרנו במקדונלדס… כדי לאכול… חזרנו למלון שבעים ומרוצים.
רגע לפני שהלכנו לישון, נפלה לשירה שן. היא הכינה מכתב לפיה. מזל שפיות שיניים יודעות לעוף גם בשלג עד לוונקובר…

IMG_0902 
שירה מדגימה את השן החסרה

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

עכשיו תורי

את מה שקראתם בבלוג שלנו עד עכשיו כתבה קסם, כפי שבטח שמתם לב, אבל הפעם גויסתי למשימה כיוון שמדובר בנושא הקרוב לליבי: אופניים.

קצת רקע…

רדמונד מתהדרת בתואר בירת האופניים של הצפון-מערב, ולא בכדי. לאורך הצירים הראשיים הקצו נתיב מיוחד לאופניים, שמאפשר למי שרוצה לרכוב לעבודה ולהשאיר את הרכב בבית לעשות זאת בבטחה (יחסית). אם בדרך חזרה תרצו להשתמש בתחבורה ציבורית זו גם לא בעיה כי על האוטובוסים מורכב מלפנים מתקן לאופניים. אלו שלא חפצים לחלוק את הכביש עם כלי רכב ממונעים יכולים לבחור בשבילים סגורים לכלי רכב, שנסללו לאורך נהר הסאממיש וניתן להגיע איתם עד סיאטל. רוכבי רדמונד רגילים לרכוב גם בתנאי אקלים קשים, ובחנויות ניתן למצוא כיסוי נגד גשם לקסדה וערדליים לכיסוי נעלי הרכיבה (לכל השנה), ומעילים עבים ומנדפים לכל החודשים שלא קוראים להם אוגוסט.

אבל לא רק הכבישונים חוגגים ברדמונד, גם לנו רוכבי השטח יש לאזור רדמונד מה להציע, ובשפע. ספינת הדגל ללא צל של ספק זהו פארק האופניים דיוטי-היל, שכמו סינגל שמשית נבנה על ידי מתנדבים בתיאום ועידוד של הרשויות. דיוטי-היל בנוי ביער גשם בלב שכונת יוקרה. יש בו ארבעה שבילים שמסודרים בצורת פרפר, וכל שביל בדרגת קושי שונה. האלמנטים הטכניים כוללים גשרים מעץ, נדנדות וקורות, ולצידם צ’יקן ליין, שאת כולם בדקתי והם בטוחים לשימוש. הבעיה העיקרית בפארק היא שההקפה אורכת פחות משעה. בוני השבילים עובדים על חיבור של הפארק עם סינגל שמטפס לתצפית מקסימה על כל האזור.

P9250025

מלבד דיוטי-היל, יש עוד הרבה פארקים שהשבילים בהם מתוחזקים ע”י מתנדבים. רוב הפארקים בנויים כרשת של סינגלים ביערות גשם, ולצערי נדיר מאוד למצוא דרכי נוף כמו שקק”ל עושים. ניתן לרכוב פה גם אחרי גשם ממושך, כיוון שהאדמה הבוצית אינה צמיגה כמו אדמת העמק. הקושי ברכיבה ביערות הגשם נובע מהשורשים הרבים שחוצים את השבילים, שבשילוב עם צמיגים בוציים הופכים לסוג של רולטה רוסית. אין רכיבה שאני לא מחליק ונופל בה לפחות פעם אחת.

מה היה לנו עד עכשיו…

לרב הרכיבות אני יוצא עם בחור ישראלי שאף הוא הגיע לפה בקיץ האחרון. אנחנו מחפשים מסלולים באתר המצוין של רוכבי השטח של וושינגטון, מעלים ל GPS ומנסים את מזלנו. לפני כמה שבועות הצטרפנו לרכיבה שפורסמה באתר הנ”ל, וכך הכרתי את ג’ים, ומאז כבר רכבתי איתו מספר פעמים. ג’ים טס בבואינג, הוא מהנדס טיסה ב-737 וגם מטיס מטוסים קלים יותר. לבחור יש ארבעה זוגות אופני שטח, מתוכם שניים הם סנטה-קרוז בלאר עשויות קארבון, טרנר ואלסוורט (קוראינו מקרב האריות אמורים להנהן בהבנה). למה שני זוגות בלאר? כדי שיוכל לבחור לכל רכיבה את הזוג המתאים ביותר.

וכמובן אי אפשר בלי לעשות שופניג. אז התחלתי בקטן וקניתי ערדליים, מין כיסוי עשוי ספאנדקס שמונע כניסה של מים לנעליים. ניסיתי להשתמש בפסים לגג שהבאתי מהארץ אבל הגגון רחב יותר מהסטנדרט הישראלי, אז קניתי מתקן שמורכב מאחורי הרכב ומתחבר מתחת לפגוש. את הקניה הזאת עשיתי מאתר יד שניה מאוד פופלרי. אתם יכולים לנחש את גודל ההפתעה שלי כשבעל המתקן העונה לשם דניס הוא בעצם בעלת המתקן. ואחרי שני הפריטים האלו הגיע תור האופניים. בהתחלה חשבתי לקנות מג’ים את אחד מזוגות הסנטה שהוא מחזיק, כדי לפטור אותו מדילמת הבחירה שהוא נתקל בה כל רכיבה. ג’ים שיתף פעולה ברצון והביא את האופניים לרכיבת מבחן. מדובר בדגם תחרותי במשקל עשרה ק”ג! אבל האופניים היו קצרות מהלך, נוקשות וקשות לשליטה, בעיקר בירידה. כבר חשבתי שלא אפגוש את ג’ים יותר אחרי שהתרסקתי עם האופניים שלו והחזרתי אותם מלאות בוץ. אבל להפתעתי ג’ים חזר אליי אחרי כמה ימים בעקבות מודעה על אופניים כמו שחפשתי, שהוא ראה וחשב שיתאימו לי. והוא צדק! קניתי אופניים יד שניה מארכיטקט נחמד שהסטודיו שלו נמצא במרינה על שפת אגם בצפון סיאטל. בשבת בבוקר יצאתי לרכיבה ראשונה וחזרתי עם חיוך רחב (למרות ששוב נמרחתי במפגש עם שורש חמקמק).

IMG_0715

מי שיבוא לבקר פה יזכה לרכיבה באחד מיערות הגשם הרבים, או בלונה פארק הקרוי דיוטי-היל, ואפילו סתם רכיבה מישורית על אספלט לאורך הנהר. ויש לי אפילו אופניים ספייר להשאלה…

זה לבן על לבן

עדכון חם (קר ?…) על מצב השלג.

IMG_0821
זה מהבוקר. 8- מעלות !

השלג שהתחיל לרדת אתמול המשיך לרדת כל הלילה, והשאיר את כולנו בבית.
בתי הספר והגנים מושבתים, והכבישים חלקים כך שגם אי אפשר לצאת מהבית…
את היום המושלג העברנו ביצירות לחנוכה (תודה גילת (-: ), ובנסיונות לעשות איש שלג. מסתבר שאנחנו לא ממש טובים בזה…או כמו שהגדירו הילדים, אנחנו הישראלים, לא ממש מבינים בשלג…
המקומיים, לעומת זאת, מבינים הרבה יותר. הם הצטיידו בעוד מועד במין מזחלות שלג (מי שמע על שקיות אשפה ??…) והחליקו איתן. גם אמיר ושירה ניסו להחליק על המזחלת של השכנים ברחוב התלול שלנו. כשהילד של השכנים עף לשיחים החלטתי לשים על זה וטו. את המכות הכחולות נשמור ללימודי הסקי…

IMG_0797  IMG_0798  IMG_0799
ככה זה נראה אתמול בצהריים                        רובין יוצא לטיול עם המעיל החדש…                 וחותם את השם שלו בשלג…

IMG_0806  IMG_0807  IMG_0810
ליד הבית, אחרי בית ספר                             עם איש השלג הקטן שלנו…            אמיר מחליק ברחוב  

IMG_0817  IMG_0820  IMG_0830
בלילה השלג המשיך לרדת…                         וככה זה נראה בבוקר                                   נחמד בשוויץ, לא ? (-:

IMG_0825  IMG_0827  IMG_0834
יצירות לחנוכה                                             בחצר הלבנה                                              אנשים על מזחלות שלג בפארק (אנחנו לא..)

נכון לעכשיו, השלג הפסיק כבר לרדת, אבל תנאי התנועה עדיין מסוכנים. גם מחר בתי הספר והגנים מושבתים, כך שצפוי לנו עוד יום בית…

יום שני, 22 בנובמבר 2010

Let it snow…

סוף השבוע עבר בציפיה דרוכה לשלג.
את יום שבת העברנו בבוקר של יצירה וקינקט, וכשמושיק חזר מטיול האופניים יצאנו להצטייד במעילים ראויים למזג האוויר פה (מה שהבאנו מהארץ מאוד מצחיק במונחים המקומיים…).
 
IMG_0713  IMG_0720  IMG_0722
ביום ראשון כבר התחילו הסימנים לשלג. הטמפרטורות צנחו ובאמת ירד שלג במשך כל היום, כמעט. שלג זרזיפי, שלא נתפס על הקרקע, ובסה”כ הוא לא מאוד מפריע (פחות מציק מגשם…), אבל…קר.
IMG_0745
 
מזג האוויר הזה לא עצר אותנו, ויצאנו לסיאטל, לשוק האיכרים ב Ballard שגם בלי השוק היא שכונה חביבה מאוד, מלאה בחנויות קטנות שהן חצי מוזיאונים עם דברים יפהיפיים במחירים מופקעים..
IMG_0749  IMG_0750
אוכלים פיצה בשוק האיכרים            אמיר מדגמן את המעיל החדש…

קינחנו בסיידר ושוקו חם בבית קפה חביב, וחזרנו הביתה לראות הנסיכה והצפרדע ב Netflix (-:
< מילה על טכנולוגיה: הטכנולוגיה פה מאוד מרשימה – הטלביזיות, כולן, מחוברות לאינטרנט. אנחנו לא מחוברים לכבלים, אבל מנויים ב Netflix ויכולים לראות בטלביזיה, דרך האינטרנט, סדרות וסרטים. מאוד משוכלל והאמת היא שמאוד קל להתרגל לנוחות הזו… >
הילדים קיוו מאוד שביום שני ירד גשם שיבטל (או לפחות יעכב) את פתיחת בית הספר. זה קרה… כמעט. השלג אמנם ירד, אבל רק אחרי שהם היו כבר בכיתות… לא נורא. לפי החורף הצפוי פה, עוד יהיו להם הרבה ימי שלג בבית…

וככה זה נראה -
IMG_0760  IMG_0771  IMG_0775
בהתחלה…                                                קצת אחרי…                                              וכעבור עוד חצי שעה בערך
IMG_0780  IMG_0776  IMG_0765
הכניסה לבית                                                                                        החזאי שלנו. חדי העין יבחינו ב 2- (!) מעלות וגם באיש שלג קטן…
 
אני מפתחת יחס אמביוולטי ללבן הלבן הזה. מצד אחד זה באמת מאוד יפה. מהפנט, אפילו. ומצד שני זה גם מאוד מאוד… קר…