ימי הולדת וחגיגה נחמדת

בשבוע שחלף נערך פסטיבל ימי ההולדת.
ראשונה הייתה שירה שחגגה 9 שנים בארוחת בוקר מסורתית, ארוחת ערב חגיגית במסעדת Pomegranate, ארוחת דונאטס בכיתה (מישהו מתחיל לזהות פה תבנית ?…)…

   
ערוך ומוכן לפקודתך…                   הדודים בצד השני של הקו והסבים בסקייפ…     מתנת יומולדת שווה במיוחד (אחת מיני כמה…)

 
ארוחת ערב חגיגית                                      גם אמיר חוגג…

שיא החגיגות היה יומולדת לחברות שאירגנו ב Arena Sports. את המקום אנחנו מכירים ואוהבים עוד מחוגי וקייטנות הכדורגל של שנה שעברה. ברגע ששירה החליטה על חגיגה לחברות, היה ברור ש (א) אין מצב שנחגוג לה בבית (10 בנות, ועוד באנגלית ??…) ו (ב) אין מצב שנחגוג לה יומולדת נסיכות/ריקוד/כל-דבר-וורוד-אחר. הוחלט על יומולדת כדורגל מה שהתאים מאוד גם לשאר הבנות, רובן שיחקו איתה בליגה עוד בזמן שהכדור היה שחור ולבן (להבדיל מכתום עם פסים – זה מה שהיא משחקת עכשיו…). אז היה לנו כדורגל (ודודג’ בול) בחסות קואצ’ ג’קי, והייתה פיצה ועוגה וילדה אחת מאוד שמחה

   
אלו תמונות שהספקתי לצלם בחמש הדקות שהיא עוד לבשה בגדים חגיגיים. ברגע שניתנה האפשרות, היא עברה לבגדי כדורגל…

   
ככה בונים חומה ?                                       ככה בטח לא…                                            הנה העוגה !!

     

יום ההולדת של אמיר היה במתכונת דומה – ארוחת בוקר יומולדת, ארוחת ערב חגיגת ב Claim Jumper, דונאטס בכיתה…

     

מדור תרבות

בין לבין היה לנו גם רסיטל. לפני חודש בערך אמיר התחיל ללמוד פסנתר אצל מורה שגרה אצלנו ברחוב. גיא הצטרף אליו ובסוף השבוע הזה היא ערכה רסיטל של חלק מהתלמידים. הרסיטל עצמו נערך בבית של תלמידה שלה שכבר מזמן עזבה את הבית לקולג’ וההורים שלה, שמתגעגעים לנגינת פסנתר בבית, הציעו לה לפתוח את הבית ולערוך את הרסיטל אצלהם. זה היה מאוד מקסים ומרגש והאירוח שלהם היה באמת מכל הלב…
את ההופעה של גיא פיספסתי. הוא היה הראשון, ומכיוון שעוד היינו בדרך ממסיבת יום ההולדת של שירה, לא הספקתי להגיע (אני יודעת – תירוצים בבית משפט והתשלום לפסיכולוג..). אבל את אמיר שמעתי, אפילו פעמיים ולכן גם אתם :) -

 

והנה ההוכחה שגם גיא היה שם -

 

מדור ספורט

בטורניר השח שנערך השבוע בבית הספר של אמיר (ואירח 4 בתי ספר אחרים) אמיר זכה במקום השישי (ובגביע) בקבוצת הגיל שלו.
במשחקי הכדורסל שנערכו השבוע הפסידו הגריזלי’ז (אמיר) ואילו האיגלס ניצחו. מה ניצחו ?? הביסו !! 38:9 לטובתן. 2 מ 38 הנקודות בזכון שירה. עוד 32 בזכות אלישייה. יום אחד כשהיא תהיה ב NBA נשים (יש כזה בכלל ?) נוכל לומר שפעם היא ושירה שיחקו באותה הקבוצה…

פורטלנד–ג’ינגל בל ועידן רייכל

ב Thanks Giving (ותודה על שנתנו לנו יומיים חופש…) החלטנו לבקר בפורטלנד.
יצאנו בשמונה בבוקר (הפחד מהפקקים…), הגענו באחת עשרה (איפה הפקקים, איפה ??).
פורטלנד באמת יפה ונחמדה מאוד, אבל החג, איך לומר, לא ממש מחמיא לה. בחג כולם נוסעים למשפחות שלהם (וזה באמת חג משפחתי), ואלו שנשארים לשוטט ברחובות העיר, הם אלו שאין להם ממש משפחה (או בית) לחגוג בו…
לנו היה בית לחגוג בו. חגגנו עם משפחת דגן היקרה, שעברה לפורטלנד ממש לא מזמן וכבר נראים כאילו הם גרים שם שנה לפחות.

למחרת החג הרחובות עדיין היו שוממים. אולי בגלל ה Black Friday. עכשיו כולם עברו מהבתים לאוהלים ואנחנו אמרנו לילדים שאלו שנמצאים באוהלים, יש להם בית. הם ישנים באוהל רק כי הם רוצים (עוד) טלויזיה ב 200$ לבית שלהם..

אז התחלנו בארוחת בוקר ב Mothre’s bistro, שוטטנו קצת (מצאנו מסעדה עם שם מצחיק..),המשכנו בנסיעה במטרו החביב (והחינמי) שיש בעיר, ואח”כ יצאנו מחוץ לעיר ל multnomah falls

   

   

ואז גילינו שיש בערב הופעה של Pink Martini, הלהקה החביבה עלינו. הם במקור מפורטלנד ומופיעים בכיכר במרכז העיר במסגרת הדלקת האורות על העץ הענקי שיש בכיכר (מה שמסמל את צאת ה thanks giving וכניסת הכריסטמס…). כמובן שהתרגשנו מאוד, ומכיוון שזכרנו את ההופעה שהיינו בה, בנינו גדולות ונצורות על ההופעה בערב.

 
ההכנות להופעה                                          העץ

כמו ישראלים טובים שמנסים להתנהג כמו אמריקאים, הגענו שעה לפני תחילת המופע לכיכר. האמריקאים, מסתבר, הגיעו כבר שעתיים לפנינו.. לא נשאר מקום לשבת, אז עמדנו. בהתחלה לבד… אח”כ עם עוד כמה אנשים… אח”כ עם עוד המון המון אנשים (בנוסף להמונים שישבו). כמובן שהילדים לא ראו כלום, אבל לא ויתרנו.
ואז התחיל המופע. הוא נפתח ברביעית כלי נשיפה שניגנה שירי כריסטמס. נחמד. המשיך במקהלת בני נוער ששרו שירי כריסטמס. חביב. ואז עלה לבמה Thomas Lauderdale, הסולן המצחיק של הלהקה. הוא הרגיש לגמרי כמו בבית. שלף ארגז עם שירונים, פיזר אותם בקהל והתחיל שירה בציבור של… נכון, שירי כריסטמס. בין לבין היו הפתעות הזויות לגמרי כמו ראש העיר של פורטלנד שעלה לבמה בצעיף צבעוני, צעק משהו במו “ניסו לנצח אותנו ולא הצליחו ! אנחנו כאן !” (הלו! זה לא משפט שלנו, של היהודים ??) וירד מהבמה. שחקנית מהצגה לא ברורה שהצטרפה לשירה בציבור, סנטה קלאוס שמנמן במיוחד שבא להדליק את האורות על העץ… אבל השיא, ללא ספק, היו ארבעת הנכדים של משפחת וון טראפ (הילדים מהסרט “צלילי המוסיקה”) שהתארחו בפורטלנד להופעה בקונצרט-שקר-כלשהו והוזמנו לבמה (בהתרגשות גדולה של תומאס…). הם השתלבו באופן מדהים במחרוזת שירי הכריסטמס (חלק הם שרו בגרמנית..), וכשהם שרו, בליווי של pink martini (וכל הקהל) את My Favorite Things לא יכלתי להפסיק לצחוק..

   
rudolph the red nosed reindeer             יודלל ליי                                                     הננו כאן ! למרות הצעיף…

ולמי שממש רוצה, המצלמה שלי לא תפקדה באותו רגע גורלי, אבל מישהו כבר העלה ליוטיוב סרט של הדלקת העץ… 

מההופעה ההזויה, המשכנו להופעה הזויה לא פחות. ארוחת ערב במסעדת מרקש. מסעדה מרוקאית עם תפאורה מתאימה (כולל המלצר המצרי החביב שהיה לנו), אוכל מעולה וכמובן… רקדנית בטן :)

   
מלקקים את האצבעות…                              זה לא רק נראה. זה טעים !!                          השיא – מלבי ובסבוסה לקינוח…

ובין לבין כשברקע מוסיקה ערבית מסוגים שונים, פתאום אני מזהה צלילים מוכרים. כן, ללא ספק - עידן רייכל בשיר “בואי”. וככה מצאנו את עצמנו אוכלים קוסקוס (ועוד כלמיני דברים טעימים שאני לא זוכרת איך קוראים להם), במסעדה מרוקאית, עם מלצר מצרי, בפורטלנד, כשברקע עידן רייכל… הזוי.

למחרת, אחרי שינה טובה (ואחרי שעיכלנו את קורות הערב הקודם בכל המובנים), יצאנו ל OMSI – מוזיאון המדע. למרות שכבר יש לנו נסיון לא מבוטל במוזיאוני מדע, זה של פורטלנד באמת מקסים. היינו בפלנטריום, בסיור בצוללת, במעבדת כימיה. ניסינו לבנות מבנים שיעמדו ברעידות אדמה, ולמדנו על גלגלים..

הקורא הדר – חמש התמונות הבאות – בשבילך :)

   

 

   
במעבדת הכימיה                                         לשירה יש משקפיים שונים לכל ניסוי..  

משם המשכנו הביתה (לא לפני שעצרנו ב costco ובאיקאה כדי לקיים את מצוות החג ולנצל את העובדה שבאורגון אין מס קנייה…). הגענו אחרי 3 שעות נסיעה (אין פקקים ! זה סתם מיתוס…) עייפים ומרוצים. עוד נחזור

פינת הבירוקרטיה

כמה יעדים חשובים יותר ופחות הושלמו השבוע -
1. היינו בראיון ל Green Card. הילדים אושרו והאישור המיוחל צפוי להגיע בקרוב. מושיק מחכה לעוד כמה טפסים. בקרוב גם אצלו.
2. ערן הגיע לבקר והביא המון המון המון לבני לגו מסבא וסבתא שמאוד שימחו את כולנו.
3. לשירה ואמיר היו משחקי כדורסל ראשונים. גם ה Eagls (שירה) וגם ה Grizzlies (אמיר) הפסידו (בכבוד, בטח שבכבוד…). מכאן אפשר רק לעלות..
4. שירה ואמיר קיבלו עניבות בצופים בטקס-ללא-אש
5. אני (שוב) התפטרתי ובדרך לחתום חוזה במקום חדש… 

   
היה נכון…                                                                                                  אמיר כבר נכון..

ובזכות זה הוא קיבל את העניבה…

ולסיום – תמונה של שיתוף פעולה. תודה סבא-סבתא.

עונת החגים..

נכון. הרבה זמן לא עדכנו. נכנסנו לשגרה עמוסה למדי של עבודה (והרבה…), בי”ס, חוגים (התחילה עונת הכדורסל מה שאומר – אמיר: 3 אימונים בשבוע + משחק בשבת, שירה – אימון בשבוע + משחק בשבת וזה בנוסף על הפסנתר של אמיר וגיא, ג’ודו של גיא, גיטרה של אמיר, תופים של שירה ומועדון שח מט של אמיר, כשיש לו כוח… ). ובכל זאת, הצטברו כמה דברים ובעיקר תמונות אז…

החורף כבר כאן. גם אם לא אומרים את זה בפה מלא (אולי לפי לוח השנה עוד סתיו ??). בחנויות כבר יש מזחלות לשלג, והטמפרטורות צנחו כבר מתחת לאפס (אבל לא מספיק לשלג). בבקרים האוטו מכוסה קרח, ומכיוון שבאופן קבוע אני נמנעת מלהכניס אותו לגראג’ (להכניס זה קל, אבל להוציא…), אני מבלה כל בוקר בין חמש לשבע דקות בלהפשיר את שכבת הקרח שעל החלון..

 
טיפות של קרח זולגות על החלון…                  זה בצלסיוסית אומר מינוס (!!) 2 מעלות

גם החגים כבר כאן באופן רשמי. טרם יבשו ההדלעות, וכבר הגיעו אנשי השלג, יחד עם סנטה והאיילים להחליף את מקומם. האורות נדלקו במרכז העיר (תמונות בהמשך…), והחנויות נצבעו בצבעי הכריסטמס (גם צבעי איטליה…) – אדום, לבן וירוק. וכל זה כאילו אין Thanks Giving ! לא ברור לי למה מתעלמים ממנו בבוטות שכזו. אולי בגלל שהוא בין ההאלווין לכריסטמס, או אולי בגלל שאין לו צבע מיוחד (איזה צבע יש לעוף הודו ??… גם הטעם שלו לא משהו, שלא לדבר על הצבע..). ודווקא השנה החלטנו לציין אותו בארוחה עם חברים (ותודה להם :) ), אבל עם עוף (בכל זאת, יש גבול..)

   

גם בכיתות ציינו את חג ההודיה. אצל שירה ערכו סעודה גדולה. בד”כ בסעודות האלו אוכלים את האוכל שאכלו המתיישבים הראשונים (עוף הודו ??), אבל הפעם המורה של שירה אירגנה סעודה בה כל ילד יביא מאכל מסורתי מהבית. שירה החליטה שאנחנו נביא קוסקוס (מאכל מסורתי מבית אבא ?). התוצאה הייתה ארוחה מרשימה ביותר ומגוונת מאוד של מאכלים שהגיעו מהודו, יפן, סין (עד כאן אין חדש..) וגם מאוזבקיסטן, יוון, נורווגיה, רוסיה, איטליה, אינדונזיה ועוד ועוד… היה מקסים וגם מאוד טעים..

   
הקוסקוס ודגל ישראל

אצל אמיר נתנו לילדים משימה משעשעת ביותר. המורה שלהם נתנה להם תרשים של עוף הודו ואמרה להם שבכל נובמבר עופות ההודו נכנסים לחרדה קיומית, ובצדק. הם חוששים לסיים את חייהם על שולחן ארוחת החג. התרנגולים שלהם החליטו להתחכם ולהתחפש כך שהם לא ייתפסו ויישחטו… הילדים היו צריכים להיות יצירתיים וליצור תחפושת לעוף שלהם. אמיר בחר לחפש את שלו לעץ כריסטמס, וזו התוצאה -

בפינת הכלמיני – בסופ”ש האחרון טיילנו ב Capitol Hill בסיאטל. שכונה מקסימה שלא ברור איך לא הגענו אליה עד היום… אכלנו במסעדה מעולה בשם B&O Espresso, שמגישה ארוחות בוקר אמיתיות, כולל שקשוקה ! לאושר של אמיר לא היה גבול.. אח”כ טיילנו קצת בשכונה (כמה שמזג האוויר איפשר), ומצאנו גן שעשועים חמוד עם מזרקה מקסימה.

   

ולסיום חידה – מי שמוצא כמה פעמים מוזכר בפוסט צמד המילים “תרנגול הודו” זוכה בסרטון המתוק הבא -