סופעונה

בקול תרועה רמה הסתיימה פה עונת הכדורסל. גם אצל שירה וגם אצל אמיר ציינו את האירוע במשחק ומפגש סיום.
אצל שירה התקיימו שני משחקונים (בשניהם הפסדנו…) ובינהם – טקס התודות המסורתי. מדהים איך המאמנים האלו (הורים שהתנדבו, על דעת עצמם ובלי אקדח לרקה, לאמן את הקבוצה במשך כל העונה, על כל המשתמע…) יודעים איך להגיד משהו על כל אחד ואחד מהילדים. ולא סתם משהו כמו “היית אחלה, נתראה בשנה הבאה” אלא משהו קולע, מדוייק שמחזק את הבטחון אצל הילדים, מזיל דמעה אצל ההורים (טוב, בעיקר אצלי..) וגם נותן חשק לחזור לעונה הבאה..

אצל אמיר נערך דרבי סיום העונה. במפתיע (או שלא…), הגריזלי’ז נתנו במשחקי הסיום שלהם את כל מה שהם למדו במשך כל העונה. ניצחו בשמינית גמר, העפילו לרבע, ניצחו גם אותו, העפילו לחצי, ניצחו גם שם (!) ובגמר… הפסידו בשתי נקודות. וואו !
מסיבת הסיום של אמיר נערכה בבית של אחד המאמנים. כאן כבר מדובר בקבוצת חברים (שאנחנו שמחים מאוד להשתייך אליה) והערב היה מאוד נעים לילדים, וגם להורים… כמתנת מזכרת קיבל כל אחד מהילדים גביע שהכין אחד המאמנים וגם תמונה שנערכה מצילומים שצילם שכן שלו. יצא מדהים !