בלוג על גלגלים–הרוקיז הקנדיים, המשך

יום 8 – Jasper ומעיינות חמים

היום השמיני לטיול. קמנו ליום שמשי ומקסים. ארוחת בוקר של פנקייקים (צריך להתחיל לגמור את המלאים….) ויצאנו לדרך. הכיוון – Miette Hot Springs, כשעה נסיעה צפונה, עם כוונה לעצור בדרך בנקודות נוספות.
שתי דקות מתחילת הנסיעה ראינו קיוטי מכוער למדי (החלטתי לא לצלם. קיוטיז יש גם ברדמונד…) ומיד לאחריו – עדר אלקים חמוד שליכך עשב בהנאה גדולה

 
כן, זה אותו אחד מזוית שונה. היו עוד הרבה, אבל זה היה הכי יפה וקרוב לכביש..

עצירה ראשונה – Maligne Canyion. בחוברת שלקחנו במרכז המידע הוא תואר כ staggeringly deep canyon. כיף להם, לאמריקאים, שיש להם כל כך הרבה מילים לתאר את היופי מסביב, בעוד אני חוזרת על עצמי עם “מדהים” “מקסים” “מרשים” ”נפלא” ו”יפהיפה”. אז אכן, מדובר בקניון יפהיפה ובו מסלול הליכה לא ארוך מידי ולא תלול מידי (הכל יחסי) שעובר על גשרים מעל לקניון העמוק והיפהיפה (כבר אמרתי ?)

   

המשכנו בדרך למעיינות החמים. הנוף בכבישים מדהים. הרים נישאים ומסביב ירוק ומלא מלא אגמים צבועים בכחול עמוק

   

ואז הגענו למעיינות החמים. הילדים כבר פיתחו ציפיות עד לשמיים מה”בריכה” שמצפה להם. בפועל היו שלוש בריכות – אחת רותחת, אחת חמה ונעימה ואחת קרה (מי בכלל רוצה להכנס אליה ??). הבעיה העיקרית הייתה שמרגע שנכנסנו לאתר, לא יכלנו לצאת לקראוונים לקחת כלום. אז בגדי ים היו לנו, ואפילו כלי רחצה ובגדים להחלפה (וכך חסכנו מקלחת במחנה…), אבל אוכל לא היה לנו, וכולם היו רעבים נורא... הילדים מיצו את הבריכות בערך דקה ורבע אחרי שהם הבינו שהם לא יכולים להשתולל או לקפוץ או להשפריץ וכל מה שנותר להם הוא להרגע ולהתנוון במים החמים. וכך יצא שתכננו לבלות שם כשעתיים-שלוש ובפועל אחרי שעה כבר היינו בחזרה בקראוון, טורפים את ארוחת הצהריים שלנו…

 

בדרך חזרה לג’אספר החלטנו לעצור ב Lake Annette (שקרוב מאוד ל Lake Edith – כנראה ששניהם קרויים על שתי בנות כלשהן). החלטה מעולה. מדובר בפנינה. אגם מתוק ולא קר (יחסית…) עם חוף חולי וקצת דשא. זה, בתוספת לשמש שיצאה שוב, היה בדיוק מה שהיינו צריכים. גיא המזליסטי גם מצא שני חיילי פלסטיק שילד שהיה שם פעם שכח, כנראה, והוא וערן בילו שעתיים תמימות (היו יכולים יותר…) בבניית איים וארמונות לחיילים האלו (שלפעמים גם היו מלכים, או אבירים, או שומרים..)

   

   
שירה בינתיים הלכה על החול..         או קפצה בחבל..                         או בנתה ארמונות עם אמיר…

   
רגע לפני שהם נרטבו, מיה קלטה שהם לבושים באותה חולצה… אמיר ואיתי לא לבושים באותה החולצה, אבל הם עדיין חתיכים :)..

כשעזבנו את החוף השעה הייתה כבר שמונה. החלטנו לעצור לסיבוב בעיר, ולאכול שם את ארוחת הערב. ג’אספר העיר נחמדה למדי ומאוד מאוד שוקקת חיים. יש רחוב שלם עם מגוון מסעדות מלאות באנשים. אנחנו (משום מה) בחרנו לאכול ב KFC (לא מאוד הרפתקני…).

 

משם נסענו חזרה למחנה ללילה נוסף בג’אספר.
מחר נעזוב את הרוקיז ונתחיל לקחת כיוון חזרה הביתה…

אין תמונות מעניינות של ארוחת ערב, אז הנה תמונה מהווי הנסיעות בקראוון

 

יום 9 – דרך ארוכה ורבת הדר

גם הבוקר נפתח בשמש מדהימה וארוחת בוקר של וופל בלגי, בעוד המבוגרים האחראיים מתכננים את היום

היה ברור שאסור לפספס את השמש, ולכן נסענו ל Lake Pyrmid, מרחק של כעשרים דקות נסיעה מג’אספר. במקום (עוד) אגם חמוד מוקף בהרים ובירוק וחוף חולי ובנוסף – אפשר לשכור סירות, מה ששימח מאוד את כל הילדים ואת רוב המבוגרים. שכרנו סירות ושטנו איתן לאחת מגדות האגם. מכיוון שאני לא הסתדרתי במיוחד עם סירת הפדלים שלי, נשארתי על החוף, ולכן יש לי רק תמונות של ילדים מתכוננים לשייט, ואין לי (עוד) תמונות של ילדים משתוללים במים ועל החול..

     

אחרי העצירה הזו, נפרדנו מהרוקיז הקנדיים לשלום, והתחלנו בנסיעה הא-ר-ו-כ-ה. הדרך הביתה אורכת כ 10 שעות, אבל חתכנו אותה לשני חלקים. הכוונה הייתה להגיע היום ללילה נוסף ב Kamloops – אתר הקראוונים שישנו בו בלילה הראשון, ומחר להמשיך בדרך.
מכיוון שלא היה כתוב בשום מקום על אתרים או מקומות מעניינים בדרך מג’אספר לקמלופס, התכוננו נפשית לנסיעה משמימה של כ 5 שעות. אבל ציפתה לנו הפתעה נעימה. בדרך היו כמה מקומות נחמדים לעצור בהם. למשל – Overlander falls – מסלול חביב של כחצי שעה שמוביל למפל יפהיפה:

   

מקום חביב נוסף היה מרכז המבקרים והתצפית על הר רובסון – ההר הכי גבוה באיזור, ואכן, מדובר בהר מרשים ביותר. במקום יש גם מסעדה קטנה עם גלידות לא רעות בכלל (למרות שהילדים שלנו העדיפו את הטילונים מחנות המזכרות…)

 
נראה כמו גלויה..

אחרי שתי העצירות האלו, כבר באמת לא היו מקומות מעניינים לעצור בהם, אבל הדרך עצמה הייתה יפיפיה. התחלנו מאיזור עם הרבה הרים, פרחים ומים ועברנו לאיזור חקלאי עם חוות, פרות וסוסים. מצחיק שבכל מקום מזהירים מה wildlife שמסתובבים באיזור. באיזור הרוקיז מזהירים מדובים וככל שיורדים, האזהרות עוברות למוסים, אח”כ לאיילים (באמת ראינו אחד, מאוד חמוד, אבל לא הספקנו לצלם…) ובסוף – לכבשים…
מלבד הנוף המדהים יש גם הרבה רכבות ארוכות מאוד שליוו אותנו כל הדרך והוסיפו לצבעוניות הנוף.

   

   

לקמלופס הגענו בשמונה בערב (אחרי שהזזנו את השעון שעה אחורנית במעבר בין אלברטה ו BC). בפעם הרודמת שהיינו פה הגענו בשתיים בלילה. הפעם הייתה לנו הזדמנות להתרשם קצת יותר מהמחנה. נראה שיש כאן אנשים שממש התמקמו וגרים פה… אפשר להבין אותם, המקלחות מצויינות :) (לפחות אצל הבנות. מושיק טוען שאצל הבנים זה סיפור אחר לגמרי…)

ציינו את ארוחת הערב האחרונה בקראוון עם עוף צלוי בתנור, אורז ושעועית ירוקה. אכן, סיום הולם :)

 

מחר בבוקר – ממשיכים בדרך הארוכה הביתה.