בלוג על גלגלים–הרוקיז הקנדיים, המשך

לפני שנמשיך – מילה לקוראים. אנחנו משתדלים לעדכן את הבלוג בקצב ראוי לקצב האירועים. לא תמיד זה קל – ברוב האתרים אין אינטרנט, ואנחנו מנסים למצוא חיבור באמצעים שונים (כולל היום – תשלום של 5 (!!) דולר עבור הקוד לחיבור האינטרנט של הדואר). התחושה שאנחנו כותבים ל”ריק” מתסכלת למדי, ולכן נשמח מאוד לתגובות. מי שלא יודע מה לכתוב יכול לכתוב, לדוגמא – “וואו ! דוב!” או “אולי מחר תראו עוד דוב…” או “מרשים, הטוסיק של הדוב”. אלו, כמובן, סתם רעיונות שלנו. אתם רשאים לבחור בכל תגובה העולה על דעתכם (גם אם היא לא כוללת את המילה “דוב”). תודה.

יום 6 – שמורת Yoho וגשם

גם היום המשיך מזג האוויר החורפי. לא נתנו לו לעצור אותנו, ואחרי ארוחת בוקר של פנקייקים יצאנו לדרך

 
הנהג שלנו הוא גם הטבח...            שירה סתם עושה פרצוף. הפנקייקים יצאו מעולים.

היעד היום – שמורת Yoho, שכזכור, השם ניתן לה בגלל קריאות התפעלות שקוראים המבקרים בה. ואכן – היו קריאות התפעלות.
תחנה ראשונה – Spiral Tunnels, שמסבירה את המנהרות הספיראליות שחצובות בהרים כדי לאפשר תנועת רכבות בדרכים התלולות. במקום יש דגם, ותצפית ושני פתחי המנהרה וגם – בדיוק עברה רכבת!
(אגב – אותה הרכבת עוברת גם קרוב מאוד למחנה הקראוונים בו ישנו בלילה ונישן גם הלילה. היא עושה רעש מאוד לא עדין הכולל צפירות. לפחות 3 פעמים במשך הלילה….)

 

   
רכבת אמיתית (ומרעישה…)                           רכבת בדגם                                               והנה שני פתחי המנהרה

משם המשכנו ל Takakkaw falls, שהדרך אליהם עוברת ב Yoho vally road – כביש מפותל למדי לאורך ה yoho river, עם נופים באמת מדהימים

   
נוף בדרך                                                  המפל המרשים מרחוק…                ומקרוב

התחנה הבאה - Emerald Lake, עליו נאמר שהוא “התכשיט” של שמורת Yoho. אכן, מדובר באגם מרהיב. הגשם שהתחיל (שוב) לרדת קצת קילקל את התמונות… לא נכנענו לגשם, שכרנו סירות קנו, והילדים שטו בתורות עם האבאהים

   

בחמש אחה”צ נפרדנו מהשמורה המקסימה, ולקחנו כיוון ל Lake Louise, שם, כזכור נמצא המחנה שלנו אבל גם האגם Lake Louise עצמו, שאמור להיות אחר היפים באיזור ובכלל. למרות כבר ראינו לא מעט אגמים מרשימים, ולמרות הגשם המעצבן, הצלחנו בקלות להתפעל גם מהאגם הזה. צבע המים, שמושפע מהקרחונים, כחול וצלול. האגם עצמו מוקף בהרים ובירוק וממול – קרחון עצום מימדים שהתחבר לעננים.

   

וגם – היו שם ציפורים מצחיקות שנתנו לילדים להאכיל אותן בפירורי עוגיות..

   

בערב חזרנו ללילה השני באותו המחנה. בשל התנאים הספרטניים החלטנו הפעם לוותר על מקלחות ולהסתפק בארוחת שאריות (נקניקיות, שניצלים, פתיתים, פסטה וגם פיצה שגיא מאוד רצה ושקנינו בסופר ולהפתעתנו/שמחתנו, המיקרו-תנור בקראוון הצליח לאפות בצורה סבירה).

מחר קמים מוקדם ויוצאים לכיוון Jasper.

יום 7 – Colombia Icefields ושלושה (!!) דובים

הבוקר השכמנו מוקדם ליום שמשי ויפה. רגע לפני שעזבנו את איזור Lake Louise, רצינו לבקר ב Lake Moraine. ההשכמה הצדיקה את עצמה. הגענו לפני מאסת התיירים וראינו את החד האגמים הבאמת מדהימים שיש.

   
מדהים                                                      הסבר על הגוון שנובע מהחומר שיש בקרחונים    תמונה משפחתית מורחבת

אחר כך הלכנו במסלול קצר (שקיצרנו עוד יותר, בגלל הקור…) מסביב לאגם וקיבלנו עוד זויות צילום של המקום היפהיפה הזה

   

בדרך החוצה מהשמורה, ראינו מדריכה שהסבירה קצת על הדובים באיזור. היא הדגימה על פוחלץ של דובה שחיה באיזור (ונדרסה על אחד הכבישים המהירים…). למדנו שהדובים אוכלים בעיקר דגים, סנאים והמון המון דומדמניות בר (הם יכולים להגיע להספק נאה של 200 אלף דומדמניות ביום…). לדובים באיזור הרוקיז אין אספקה קבועה של דגים ולכן הם קטנים יותר מאלו שבאיזור החוף.

הכי קרוב שנגע אי פעם בדוב גריזלי..

אחרי ארוחת סנדביצי’ם קלה בקראוון, נפרדנו מאיזור Lake Louise והמשכנו לכיוון Jasper, מתוך כוונה להעביר את רוב היום בשמורה שבין Lake Louise ל Colombia Icefields.
התחנה הראשונה – Crowfoot Glacier – תצפית על קרחון בשם “רגל העורב”. בזמנו קראו ללקרחון כך מכיוון שהוא נראה כמו רגל של עורב (או כל ציפור..) עם 3 אצבעות אלא שעם הזמן נמסה לה אחת משלוחות הקרחון והרגל נראית, אעפס, קצת פיסחת…

   
הרגל משמאל למעלה

התחנה הבאה – Peyto Lake. מסלול קצר שמביא לתצפית על האגם. לאגם הזה יש צבע מדהים ! ממש כמו צבע גואש בגוון טורקיז. רק לטבול את המכחול ולצבוע…

   

המשכנו בדרכנו ואז… ראינו אותו ! הדוב הראשון של היום. הפעם זה היה דוב שחור, די קטן שהתחבא מאחורי שיח ואכל דומדמניות במרץ. אני הייתי בלחץ מאמא שלו, שתכף תבוא ותכעס עלינו נורא, כי אנחנו מפריעים לגור שלה בארוחת הצהריים שלו… מיה הייתה אמיצה הרבה יותר ממני ולכן יש לה תמונות הרבה יותר משכנעות מהתמונות האלו, של משהו שנראה כמו דוב בין השיחים..

 

נסענו עוד כשעה והגענו ל Athabasca Glacier שנמצא, למעשה, כבר בתחום שמורת Jasper. מדובר בקרחוני ענק, שמגיעים אליהם ממש ממש קרוב. אין אפשרות ממש ללכת על הקרחונים (מסוכן מידי…), אבל יש אוטובוס שנוסע לקרחון ומאפשר שם הסתובבות של שעה קלה. החלטנו לוותר על האוטובוס, ועלינו במסלול תלול וקירח למדי לנקודה הכי קרובה שאפשר להגיע לקרחון. היה קר מאוד, אבל גם מאוד מרשים ועצוב לגלות שגם הקרחון הזה הולך ונעלם..

   

אחרי שחזרנו לקראוון והפשרנו בעזרת כוסות תה וחימום, יצאנו לדכך בכוונה להגיע ישר ל Jasper – שם נמצא מחנה הקראוונים שלנו ליומיים הקרובים. אלא שבדרך עצרנו פעמיים – כדי לראות דובים :)
הדוב הראשון היה שוב דוב שחור צעיר למדי. הוא היה רעב והסתובב בעצבנות וחיפש אוכל. הוא הלך הלוך ושוב, הרים אבנים ואכל את הרמשים שמתחתיהן. הוא התעלם לחלוטין מהקהל שעצר לצלם אותו, והתרכז בעיקר בחיפוש האוכל עד שחזר בחזרה ליער..

 

הדוב השני שפגשנו היה בצבעים אחרים. לא ברור אם מדובר בדוב גריזלי או בדוב חום. כך או כך, גם הוא היה פעיל למדי ועסק בהכנות לארוחת הערב שלו.

   

נרגשים ומרוצים מההספק המרשים המשכנו ל Jasper. האתר הפעם מוצלח בהרבה מזה של Lake Louise. אין רכבת, יש תאורה בלילה ורק המקלחות (המוצלחות) רחוקות קצת. בכל זאת היה לנו שווה – בדרך למקלחת ראינו אלק (או משהו מהמשפחה, בכל אופן)

אחרי המקלחת ומריחת חומר להרגעת עקיצות היתושים על גיא (שנורא סובל מהיתושים כאן… :( ), המשך הערב עבר בקצת משחקי קופסא, ארוחת ערב (סטייקים ופרגיות על האש), סרט ולישון…

   

בינתיים הגשם חזר ובגדול ואנחנו מקווים מאוד שהוא ייפסק עד שנקום..