אחת לשנה מגיע המייל המיוחל מדרור - הזמנה לפריסה בצופר, לרכיבה מדברית ונירוונה בחאן המדברי.
גם לסיאטל, מסתבר, יש את הצופר שלה – רוכבי האופניים מדרימים בקיץ לבנד באורגון ומתחברים לסצינת הרכיבה המקומית. בנד מציעה לרוכבים רשת סינגלים ביערות אורנים, לאורך נהר, וסביב אגמים והרי געש כבויים. במרחק שעה מבנד זורם נהר המקנזי, שלאורכו סינגל שדורג בעשיריה הראשונה של אמריקה הצפונית, לצד הסליק-רוק של מואב, ווויסלר בקנדה.
עומר הוא השותף הקבוע שלי לרכיבה ויחד איתו יצאתי לגיחה דרומה. התכנון וההפקה מזכירים פריסות דומות מישראל, למעט התאמות קלות לאופי המקומי. הנסיעה לבנד אורכת 6 שעות, לכן הדרמנו ערב קודם. את מקומו של החאן החליף מוטל דרכים ידידותי לאופניים, שפוחלץ של נמר מקשט את חדר האוכל שלו. את הסנדביצ’ים של ארומה מצאנו ב-Subway, והארוחה הבדווית המסורתית הוגשה בפאב מקומי וכללה סטייק ובירה מהמבשלה המקומית.
מסלול ראשון – Mckenzie River
השביל הזה דורג בעשיריה הראשונה ולא בכדי – 36 ק”מ של סינגל, לאורך הנהר השוצף, קרוב מאוד לגדה, לעתים קרוב מידי וגבוה מידי. המסלול לא מעגלי ולכן נעזרנו במקפיצן, בדויי מקומי העונה לשם כריס. הוא לא היה נחמד במיוחד, אבל לתת שירות הוא יודע – ואן עם מתקן אופניים מדוגם שמבטיח 0 שריטות, מפת שבילים של המסלול והסבר קצר שחסך טעויות בניווט. כריס הוריד אותנו ליד Clear Lake, וסיפר שהחניה הייתה בגלגולה הקודם דרך עגלות עתיקה שהובילה את מחפשי הזהב מערבה. מי האגם צלולים, הסביר כריס, בגלל שדות הלבה שמשמשים כמסנן. ואכן, אי אפשר שלא להתפעל משקיפות האגם. השביל שמקיף את האגם מזכיר את רמת הגולן – אבני בזלת חלולות, ומספק מעברים טכניים צרים על שפת המים.
אחרי הקפת האגם השביל עובר ביער גשם אופייני – עצים עבותים, עטורי טחב, שרכים, ו-גשם, איך לא. לצערנו הגשם ליווה אותנו לאורך כל היום, והשביל הבוצי היה פחות רכיב מהמצופה.
| | | |
לאורך הדרך מספר פנינים – הראשונה, מפל אדיר של המקנזי, שהתמונה לא משקפת את עוצמתו.
ובהמשך, Blue pool, שוב בריכה צלולה, שלמימיה צבע טורקיז מהמם.
מכאן השביל המשיך פחות או יותר באותו אופן – עולה ויורד לאורך הנהר השוצף, ותוך כדי חוצה מעל המים בגשרוני עץ צרים, עם מעקה חד-צידי.
היום הארוך הסתיים בפאב בבנד, שלשמחתנו מגיש תפריט ייעודי לרוכבי אופניים, עתיר בחלבון ופחמימות:
מסלול שני – Phils in Bend
בנד מתהדרת בסצינת cross country רצינית, וביערות סביב העיירה התפתחה רשת שבילים מרשימה. בחרנו בסינגל הפופלרי ביותר שמוביל ממגרש החניה לכניסה ל Whoops – הקמיקזה של בנד. הסינגלים בבנד עוברים ביער אורנים שמזכיר את יערות קק”ל, והקרקע שונה מזו המוכרת מיערות הגשם, ומזכירה את זו של הכרמל. השביל מטפס במתינות לאורך שלוחה, ובאופן מפתיע מאפשר תנועה שני הכיוונים. בכניסה לקמיקזה קבלנו רגליים קרות ובחרנו שביל חלופי כדי לחזור לאוטו. הסינגלים בדרך חזרה היו מהירים יותר וחביבים למדי, אם כי בהשוואה לסינגלים של קק”ל, אין לנו מה להתבייש. היתרון של בנד הוא בגודל, רשת השבילים מספקת זמן רכיבה לא מוגבל.
בסיום היום השני עלינו חזרה צפונה. ההרגשה הייתה מוכרת, מין התרוממות רוח לא מוסברת וחיוך מרוח על הפנים, לפחות עד שיתחיל שבוע עבודה חדש. להתראות בנד, שלום אורגון, בקיץ הבא עוד נשוב בחזרה.
