שירים ושערים

החודש, עד כה, היה עמוס באירועים שונים מסוגים שונים. אז מה היה לנו ? הפעם – החודש בסרטי ווידאו…

הצגת תכנית המוסיקה של שירה ושל אמיר – שני ערבים בהם בילינו בבי”ס לשמוע מקהלה של ילדי כיתות ב’ ו ד’ (בהתאמה) שרים את שירי התכנית. התכנית של שירה כללה בעיקר מגוון שירים שהם מעמודי התווך של התרבות האמריקאית (let America singing, take me out to the ball game) והתכנית של אמיר, שנקראה "we are making music” היתה, פשוטה כמשמעה, ילדים שעושים מוסיקה.. שתי התכניות היו יפות מאוד, לא ארוכות מידי ולזכות הילדים יאמר שהם שרים יפה מאוד, ועוד באנגלית !

תכנית המוסיקה של שירה

ושל אמיר

אגב, מסתבר שאם אנחנו “making music” – במקרה לגמרי ובלי לדעת (נשבעת !) קניתי במחיר מציאה (משאריות הכריסטמס) סבון נוזלי. הייתי בטוחה שהקשר שלו לחג הוא בפתיתי השלג שמצויירים על האריזה אבל…

מה קרה ל “אני רוחץ ידים טרילילילי” ??…

השלג חזר למחוזותינו, ולמרות שלפניו (וגם אחריו) היה הרבה (מאוד!) גשם, הצלחנו לנצל שבת קרה אך לא גשומה, ויצאנו לעשות tubing, שזה בעצם תחליף זול (יש אומרים עלוב..) לסקי. מכיוון שמתישהו באמצע החורף הבנו שלסקי כבר לא נגיע השנה (כן, יש לזה קשר ל”אהבה הגדולה” שלי לשלג ולקור וגם למהירויות גבוהות וסיבובים מסוכנים… ), החלטנו להסתפק בתחליף. הילדים, אגב, נהנו מאוד. גם אני (מעמדת הצילום) ויכול להיות שגם בשנה הבאה נשכנע אותם להסתפק בזה..

   
אמיר באבוב שלו                                        ושירה בשלה                                               ואח”כ צריך לסחוב אותם למעלה כדי לעשות שוב..

למי שהיה ספק – גם גיא עשה ונהנה מאוד, וגם מושיק -

האבא הקול מחליק על הבטן

בין לבין, בזמן שאמריקה כולה סערה מסורי קרוז והמוצץ, גיא החליט לקחת את הדברים לתשומת ליבו ולהפרד מהמוצץ. הבקשה הייתה שלו (וקצת הפתיעה אותנו, אחרי שרק לפני חודש שאלתי אותו מתי הוא ייפרד מהמוצץ והוע ענה “היומולדת הזה ? אז זה שאחריו ? אז רק בזה שאחרי זה שאחריו”…), וכמתבקש – ערכנו טקס. אי אפשר לראות כלום, גם כי צילמנו בחושך וגם כדי שלא יעלו עלינו שהפרחנו בלונים לאוויר (יש חוק כזה באמריקה, מסתבר, והוא די צודק. גם אמיר הרגיש מאוד לא נוח עם העניין וגם גיא אמר “מה ? בלון כזה גדול ? רציתי קטן שהלוויתנים לא יבלעו”…) אבל אפשר לשמוע -

פרידה נרגשת

ועוד הייתה לנו – מסיבת ריקודים בית ספרית בסגנון ההו-דאון. למרות מה שחשבנו לפני, לא היה מאוד עמוס, והילדים שיתפו פעולה וקרעו את רחבת הריקודים. אגב, שתי הבנות שנראות כמו בייביסטריות הן המורות של שירה (בוורוד) והמורה ללימוד אנגלית של שירה ואמיר (בשחור)

התחליף המקומי לריקודי עם

זה היה ההספק של החודש. בעוד יומיים ועשר שעות (מי סופר ? ) אנחנו ממריאים לחופשה בישראל (תודה להדר וליטל :).. ). ההתרגשות בשיאה וכבר כמעט שאי אפשר להכיל אותה. הפוסט הבא יהיה מלא בחומוס…